.נעים מאוד, אני יוסי

שמי יוסי פת, אני בן 63, ומאז ותמיד שאלתי את עצמי שאלות על משמעות החיים. במקצועי אני מהנדס תוכנה, ובעקבות מחלה נפשית (ביישנות, דיכאון, חרדה), אני לא עובד מ-2005.
עד לפני כשנה חילקתי את רוב זמני בין ביקורים אצל רופאים, בהייה בטלוויזיה ושינה. אפשר להגיד שחיכיתי באופן פאסיבי למוות.
בשנה האחרונה התחלתי להיות פעיל יותר; לשיר במקהלה, להשתתף בשיעורי פילוסופיה ועוד. התחלתי גם לשתף בוואטסאפ המשפחתי הגיגים מהיומן שלי על השינויים שאני עובר בחיי ועל השקפת עולמי.
בעקבות השיתופים האלו נולד לו הבלוג. בבלוג אני חולק את דרכי ההתמודדות שלי עם המחלה ועם אתגרי החיים הרגילים. כמו כן, אני משתף במחשבות פילוסופיות על החיים.
כמה פרטים ביוגרפים:
נולדתי בפריז ב-1956 כפרנק לופטניק.
בגיל 12 עליתי לארץ והפכתי ליוסי פת.
בגיל 26, לאחר לימודי תואר במדעי המחשב בטכניון, חזרתי לפריז.
עבדתי שם כמהנדס תוכנה והתחתנתי. לאחר שנה התגרשתי.
בגיל 32 חזרתי לישראל והמשכתי לעבוד במקצוע שלי, עד שיצאתי לפנסיה בגיל 48.
נ.ב. כתבתי את הטקסט הזה לפני 3 שנים. כיום אני בן 66 ובריאותי הנפשית השתפרה בהתמדה מאז. אני פעיל יותר מתמיד: אני חבר במועדון לאנשים שהתמודדו עם מחלות נפש, אני משחק שחמט במועדון, משפר את האנגלית שלי, לומד ערבית ולומד פסנתר.
זו תעוזה לא נורמלית לחשוף את עצמי בשמי המלא,
ולזרוק לאלף עזאזל את הסוד הרפואי.
אז למה בכל זאת אני מפרסם את היומן הזה?
1. עבור עצמי
היומן מאפשר לי להעלות על הכתב דברים שמסתובבים בראשי כבר כמה ימים ולפעמים עשרות שנים. ברם, אם אתה כותב את היומן רק לעצמך, אתה מהר מאד כותב שטויות. כי אתה לא חושב ומתחשב בעין הבוחנת של הזולת. חוץ מזה, אני מאד מעונין לקרוא איזה הרהורים עלו בקוראי בקריאת הגיגי.
2. עבור אנשים אחרים
אני חושב - אולי בתמימות, אולי בחוצפה, אבל לדעתי בשכל ישר - שאם זה מענין אותי יש סבירות טובה שזה יעניין אחרים . בעיקר אני מכוון למתמודדים או אנשים שסקרנים לגבי מחלות נפש, אבל אני מאמין שכל אחד שמתעניין בשאלות פילוסופיות על החיים יוכל למצוא כאן עניין.