בפוסט זה נדבר על פצעים בכבודנו, כשאנחנו נעלבים, מושפלים, או שלועגים לנו.
תחושה לא נעימה מופיעה כשמעליבים אותך, או ליותר דיוק כשאתה חש נעלב: לעיתים קרובות, מי שהעליב אותך, לא רק שלא התכוון לכך, אלא גם לא חשב שהוא יפגע בך. תחושה זו יכולה להתלוות אליך במשך שעות, ימים ולפעמים שנים, תלוי, כפי שנראה, לאו דווקא בסוג העלבון אלא יותר בתגובתך אליו.
בפוסט זה, ננסה להבין מה זו בעצם השפלה? מה קורה לנו כאשר אנחנו נעלבים? מה הדרכים שלנו להילחם בעלבון? הדרכים הפסולות, שבהם אנחנו נוטים לנקוט לפעמים, והדרכים הטובות שמאפשרות לנו אם לא להשכיח את התחושה לגמרי, אז לפחות "לאלף" אותה: ללמוד לחיות איתה.
מה זו השפלה?
השפלה היא תחושת אי-נוחות נפשית ובפרט תחושת פגיעה בכבוד, הנגרמת לאדם כתוצאה מיחס של אנשים אחרים: אליו, להתנהגותו או למאפיינים כלשהם הקשורים אליו.
מה קורה לנו כאשר אנחנו נעלבים?
כשאנחנו נעלבים, התגובה שלנו היא קודם כל אמוציונאלית: כעס, עצב.
הדרכים הפסולות להילחם בהשפלה:
להגיב באלימות פיזית או מילולית נגד מי שהעליב אותנו, או לנקום בו בצורה מתוכננת ומתוחכמת יותר. מה הבעיה בתגובה מעין זו? אפילו במקרה שנקמתנו מצליחה, זה לא מעלים אצלנו את ההרגשה הלא נעימה, זה אף יכול לחזק אותה. חוץ מזה, אם הצד השני מגיב כמונו, אנחנו עלולים להיכנס למעגל קסמים של השפלה-נקמה.
מה עמדתי האישית?
אם פגעו בי, אני מנסה להבחין בין שני דברים:
1) הנזק הממשי שנגרם לי.
את הנזק הזה, אני בהחלט מנסה לבטל או לפחות לצמצם אותו עד כמה שהדבר ניתן.
2) ההשפלה שחשתי.
אני משתדל לא לנקוט בנקמה כנגדה, על אף הפיתוי שלי לעשות כן.
דוגמאות:
1) נפלתי קרבן להונאה גדולה לפני שלשים שנה בצרפת (כעשרת אלפים פרנקים דאז). יותר מאבדן הכסף, כאבה לי ההשפלה שחשתי שבא אחרי תחושות התקווה וההתלהבות, שבגללן שילמתי לנוכל את מה שהוא ביקש, כשהלכתי שולל אחרי דבריו. ביררתי את כל האמצעים החוקיים העומדים לרשותי, הפכתי עולמות: פניתי לכל מי שיכולתי לפנות, אספתי ראיות, כל זאת ללא שימוש בעו"ד... כל זאת, עד שהפרקליטות פתחה בחקירה נגד הנוכל, וזה נאלץ להחזיר לי את כספי. (בלי להודות, כמובן, שהוא הונה אותי). עכשיו שכל ההוכחות היו בידי, יכולתי לפרסם את דבר ההונאה אצל כל הלקוחות הפוטנציאלים שלו, לפנות לעו"ד, לעשות לו משפט ולהרוס לו את העסק. לא עשיתי את זה ואני לא מצטער על כך.
2) מנהלת המועדון הקודם שלי אמרה לי קללה גזענית: "צרפתי מלוכלך!". משצעקתי לעברה, היא ברוב חוצפתה קראה לקצין הבטחון ולא רק זה, אלא שהיא פנתה לפסיכיאטר שלי וביקשה ממנו לרשום את הדבר כאירוע חריג. התגוננתי כמובן, כפי שיכולתי וכפי שזו הייתה זכותי לעשות כן. קצין הבטחון נוכח לדעת שאני בכלל לא בקריזה, וגם הפסיכיאטר השתכנע שהאשמה היא אצל אותה המנהלת. מעבר לכך, יכולתי להתלונן עליה, לאסוף עדויות נגדה מחברי המועדון האחרים, ששנאו אותה, ולנסות לגרום לפיטוריה, אבל לא עשיתי את זה ואני לא מצטער על כך. מה זה היה מביא לי? רק צרות!
הדרכים הנכונות להילחם בהשפלה או עלבון
1) למצוא מחשבות חיוביות כנגד המחשבות השליליות שעורר העלבון: לקבל את הנזק שנגרם לנו בפרופורציות האמיתיות שלהן, להסיק לקחים לעתיד כדי שמקרה דומה לזה לא ישנה בעתיד.
2) לפנות לחבר או לקרוב משפחה, שאנחנו סומכים על דעתו, למשל, שיספר שגם לו היה אירוע דומה, שינחם אותנו, ישתתף בכאבנו או לחליפין יבקר אותנו בצורה בונה ושקולה.
דוגמא:
שמעתי שיחת זום מעניינת ומאלפת של יזמת ג'נבה, יום אחד לפני השבעת ביידן.
בשיחת הזום, שאלתי שאלה בצ'ט, שלדעתי הייתה בהחלט לעניין ועל כל פנים לא מגוחכת בכלל. המנחה, כשעבר על כל השאלות לא התייחס לשאלה שלי. נעלבתי קשות. אמרתי לעצמי:
- לא היה לו זמן להתייחס לכל השאלות
- יש שאלות של אחרים שגם להם הוא לא התייחס.
- אולי הוא באמת לא אהב את השאלה שלי, אז מה?
- ממילא אף אחד לא מכיר אותי ואני לא אראה אותם יותר
- למדתי לקח: בפעם הבאה, אני אמתין ואשמע את סוג השאלות שנוהגים לשאול בקבוצה זו לפני שאשאל את השאלה שלי
סיפרתי את זה לאחותי אריאלה, וזה מה שהיא השיבה לי:
אריאלה: אני אומרת שזה כואב - לכל אחד! - כשמישהו מתעלם ממך או דוחה אותך והדבר היחידי שאפשר לעשות זה פשוט לראות את הרגש הזה ו'להיות' אתו ומספיק אפילו דקה בלי להפסיק ואז הוא ייעלם: רגשות משתנים ללא הרף.
נ.ב. ברור לי שהמנחה לא התעלם מהשאלה כי היא לא הייתה טובה מספיק אלא כי יש לו מגבלה של זמן ותו לא. או בגלל שהשאלה דרשה מענה ארוך יותר וזה לא היה במסגרת הזמן שהיה לו... ועוד אלף סיבות כגון שהיא פשוט התפספסה לו בזום...
אני: רק דבר אחד, לא הסכמתי (או אולי לא הבנתי) במה שכתבת והוא שהרגשה הזו תעלם:
כשבן אדם נפגע (כי לא התייחסו אליו, כי בגדו בו, כי צחקו עליו, כי הלבינו אותו ברבים), אז:
- עבור אלה שהעליבו אותו, זה סתם דבר ששוכחים אותו למחרת, או שזוכרים אותו בהומור.
- אבל על זה שנפגע, הוא זוכר את זה הרבה יותר זמן, חושב על נקמה, הדבר פוגע לו במצב רוחו לדברים שבכלל לא קשורים, ולפעמים פונה לאלכוהול, סמים, ואף התאבדות.
סכום:
ראינו שעלבון היא תחושה לא נעימה. אבל שממנה אנחנו יכולים לצאת מובסים אך גם גדולים ומנוסים יותר, אם נלחמים בה נכון.
אשמח לשמוע דוגמאות שלכם שבהם חשתם נעלבים.
כיצד התמודדתם עם זה?