אני סובל מזה שנים מבעיות של חוסר ריכוז. לא הובחנתי לעולם כבעל הפרעת קשב וריכוז ולכן לא טופלתי אף פעם ספציפית לזה.
אבל כמו שאמרתי מספר פעמים בבלוג זה, אני סקפטי מאד לגבי יעילות התרופות לבעיות נפשיות: לא לחרדה (תרופות אנקסיוליטיות), לא לדיכאון (תרופות אנטי-דיכאוניות), ולא לנדודי שינה (כדורי שינה). וכנראה שהייתי מתאכזב גם ממלכת התרופות נגד הפרעת קשב וריכוז: הריטלין. במקרה זה, הפסיכיאטר שלי הסכים איתי שתרופה זו לא הייתה יעילה, לפחות לא במקרה שלי.
אז מה כן עוזר לדעתי בטיפול בבעיות נפשיות: ההיגיון הבריא! בפוסט זה, אסקור את המצבים בהם קשה לי להתמודד בגלל חוסר ריכוז, את הנזקים שגורמים לי חוסר הריכוז שלי ואת הניסיונות שלי הכושלים שלי בעבר להתמודד עם מצבים אלה. לבסוף אתאר את השיטה הפשוטה שמצליחה לי הכי טוב כדי להתמודד עם הפרעה זו.
המצבים בהם קשה לי להתמודד בגלל חוסר ריכוז:
- מצבים חברתיים.
- במה מתבטאת ההפרעה?
אני לא מצליח לעקוב אחרי שיחות של אנשים, כשאני לא במרכז העניינים. כלומר, אין לי בעיה לדבר פנים עם פנים עם בן אדם אחר. אבל כאשר אני יושב בחברת מספר אנשים שמדברים ביניהם, אני ממש לא עוקב.
- איזה נזקים היא גורמת לי?
דיברתי על נזקים אלה בהרחבה בבלוג זה: בגלל שאני לא משתתף בשיחות, נעשיתי לא חברתי, וגרמתי לכך שאנשים רבים לעגו לי, ואף התעללו בי. מתוך רצון למזער את המגעים שלי עם החברה, הפכתי לביישן. הבדידות, הביישנות (הפחד מאנשים) והסטיגמה החברתית הפכו אותי לעצוב ובעקבות זאת מדוכא עם כל ההשלכות של מחלת הדיכאון: נדודי שינה, ראייה מעוותת של העולם, מחשבות אובדניות.
- איך ניסיתי להתמודד עם ההפרעה?
דיברתי על נושא זה בהרחבה בבלוג זה. אנסה להגיד כאן דברים שלא אמרתי כבר, בקשר למיתוסים ומסקנות מוטעות שהסקתי על עצמי ורק גרמו להחרפת הבעיה: אנשים אמרו לי שאני לא חברותי או לא תקשורתי. כשאני אומר אנשים, אני מתכוון לאנשים פשוטים אבל גם לאנשי מקצוע כמו פסיכולוגים.
איך אני מסביר את היותי "לא תקשורתי" כיום, כשהמצב השתפר בהרבה?
ובכן, להיות תקשורתי, בניגוד לדעת רבים, זה לא דבר שנולדים אתו, שיש לך או אין לך, אלא דבר שלומדים. אפשר לשפר לפעמים את הלימוד הזה בספרים, אבל ביחוד לומדים את זה בחיים. כיום כשאני משחזר את מה שהייתי שומע ממה שאנשים מדברים ביניהם, הם כל הזמן היו מדברים בינם על בעיות תקשורת:
- שמעת מה שצילה אמרה ליורם?
- היא לא התכוונה לפגוע בו!
- איך אני אסביר לה את זה בלי לפגוע בה?
וכו'
הצרה היא שבגלל הביישנות שלי, והפסיקה שפסקו עלי ובעקבות זאת פסקתי על עצמי שאני "לא חברותי", אז לא הייתי נוטל חלק פעיל בשיחות אלה.
כיום שלמדתי שהחברה מורכבת מאנשים שהם ממש כמוני עם אותן החוזקות והחולשות, אני לא מתבייש יותר לשאול שאלות וליטול חלק פעיל בשיחות מעין אלה, והתברר לי שאני בהחלט יכול להיחשב כ"סופר-חברתי".
- ציפייה בסרטים.
- קריאת ספרים.
- הקשבה לשעורים ולהרצאות.
- במה מתבטאת ההפרעה?
כשאני רואה סרט, קורא ספר, מאזין לשיעור או הרצאה, אני מהר מאד מאבד את החוט, ולא מבין שום דבר.
- איזה נזקים היא גורמת לי?
אם המדובר בסרט או ספר, אני הייתי מאבד הזדמנויות להנות ולהשכיל. אם המדובר בשיעור או בהרצאה, הייתי נכשל במבחן. אם זה היה במסגרת העבודה, לא יכולתי אחר כך לבצע את עבודתי כראוי. כמה פעמים איבדתי את מקום העבודה שלי רק בגלל זה.
איך ניסיתי להתמודד עם ההפרעה?
בהאזנה להרצאה למשל, הייתי דרוך ומנסה להקשיב לכל מילה של דברי המרצה, ותוך כדי כך מתעצבן על כך:
* שכמה שאני מנסה להבין, אני מבין פחות ופחות.
* שהזמן עובר, שאיבדתי את ההתחלה בגלל חוסר הריכוז שלי, ושמשום כך הפסדתי מידע הכרחי לשמיעת ההמשך, ושעכשיו אין כל סיכוי שאבין.
* במילים פשוטות מאד: שיחסית לכל האחרים, אני אידיוט גמור!
הפתרון שמצאתי להפרעת הריכוז:
כמו בהרבה נושאים שדנתי בהם בבלוג זה, הפתרון בא בכך שהבנתי שהרבה מהמחשבות שלי היו שגויות לחלוטין. ולאחר ששברתי את המיתוסים שאמנה אותם להלן אחד לאחד, הפתרון היה פשוט מאד.
מיתוסים
1) אני סובל מהפרעת קשב וריכוז?
מה פתאום?! מי אמר?! עובדה שבנסיבות מסוימות, כשאני הייתי עוסק במשהו שהיה מענין אותי, לא היתה לי כל בעיה להתרכז. היה קורה גם שאנשים, שהסקתי שהם הרבה יותר חכמים ממני כי הם מצליחים להתרכז בעוד אני לא מצליח. ובכן, אנשים האלה היו אומרים לי: "יוסי? איך אתה מצליח להבין את זה ולהתרכז כל כך יפה, בעוד אנחנו לא מצליחים?"
דוגמא: בתיכון, לא הייתי עוקב אחרי שעורי היסטוריה וספרות בניגוד לאחרים, בעוד שבשעורי מתמטיקה, המצב היה הפוך: הייתי ממש "שותה" את דברי המורה.
אז איך אני מסביר את זה? פשוט, המקצועות ההומניים לא עינינו אותי, ואילו מתמטיקה כן ענינה אותי! כיום, אני מתעניין יותר בנושאים כמו היסטוריה וספרות, ומכאן שיותר קל לי להתרכז כאשר אני שומע הרצאה בנושאים אלה.
תשאלו אותי אם כן, כיצד לגרום לכך שנושא מסוים יעניין אותנו? באמת, שאין לי שום תשובה! אבל לשאלה: "כיצד להאזין טוב יותר?", יש לי תשובה, ואם תהיו סבלניים ותקראו עוד כמה שורות, אני גם אגיד לכם אותה!
הבעיה היא אפוא לא שאני לא מרוכז, אלא שאני דווקא כן מרוכז, מרוכז מאד, אבל לא בדבר הנכון! אני מרוכז... בזה שאני לא מרוכז! בחרדה שלי שהופכת לפאניקה וייאוש.
2) הייתי כאמור מנסה להיות דרוך ולקלוט כל מילה מדברי המרצה.
הרי שזו בדיוק הטעות שהייתי עושה!!! אף אחד לא מסוגל לקלוט כל מילה! המוח האנושי צריך להתאמץ ולנוח, שוב להתאמץ ושוב לנוח.
אז מה הפתרון? קודם כל להירגע! לא צריכים להתאמץ וגם אי-אפשר להקשיב לכל מילה. יש מילים ומשפטים חשובים, וכאלה שאין להם את אותה החשיבות. אם מרצה, ביחוד אם הוא מרצה טוב אומר למשל: "עכשיו, נדבר על הנושא הזה:", כאן יש להטות את האוזן! אל לנו להתאמץ לעומת זאת, כשאנחנו שומעים את המשפטים הבאים. ניתן להם לזרום! אל לנו לדאוג! אנחנו נזכור אותם! גם צריכים להטות אוזן כאשר המרצה מחדש לנו איזו נקודה בזמן מסוים.
עלינו להקשיב בצורה אקטיבית!
למה הכוונה? לשמור תמיד בראש: מה הנושא? ובמסגרת הנושא, מהו תת-הנושא.
שמתם לב בוודאי שבדיווח טלוויזיה, מופיעים תמיד בתחתית המסך שתי שורות שמזכירות מה הנושא ותת-הנושא?
אם איבדנו את החוט לרגע, במקום להיכנס לפאניקה, עלינו לשאול את עצמו: מה הנושא ומה תת-הנושא?
3) עוד מיתוס ששברתי לעצמי: שהזמן עובר, שאיבדתי את ההתחלה בגלל חוסר הריכוז שלי, ושמשום כך הפסדתי מידע הכרחי לשמיעת ההמשך, ושעכשיו אין כל סיכוי שאבין.
יכול להיות שזה נשמע הגיוני, אבל זה פשוט לא נכון! עובדה: תנסו להיכנס לסרט באמצע, ולהקשיב בשיטה שתוארה לעיל (על מה הם מדברים? נסו לנחש את מה שלא ראיתם. מה הנושא ותת הנושא? תראו שזה בהחלט אפשרי להאזין לכל סרט/הרצאה שתפסתם באמצע!
עצות להרצאת זום:
אם אתם לא שומעים להרצאה בשידור ישיר אלא בהקלטה:
- תקשיבו במנות של 45 דקות
- אם לא הבנתם את ההרצאה. פשוט, תשמעו אותה עוד הפעם!
אשמח לקרוא את הערותיכם:
- האם גם לכם קשה להתרכז?
- איך אתם נלחמים בזה?
- האם השיטות שתיארתי לכם עוזרות לכם?
- האם יש לכם רעיונות נוספים?