לפעמים, מחשבות מסוימות מפריעות למנוחתו כי הן מציקות לנו וחוזרות על עצמן בלי שנוכל להשתלט עליהן. המחשבות הטורדניות גורמות לנו למחשבות אחרות, לרגשות מציקים ולהתנהגויות פסולות. מחשבות טורדניות זו בעיה קשה, שאני מתמודד איתה הרבה שנים. בפוסט אחלוק אתכם דרכים להתמודדות עם הבעיה.
נתחיל מלהבין שיש כמה סוגים של מחשבות טורדניות:
- טרדות בהווה
- מחשבות על העתיד
- מחשבות על העבר
- מחשבות על שטויות
- מחשבות על פנטזיות
דוגמא להתמודדות עם מחשבות על העבר:
לעיתים קרובות, אני נזכר בגרושתי, שהכרתי אותה כשהייתי בדיכאון קשה. בדיעבד, היא התחתנה איתי כי היה לי כסף (כך היא חשבה לפחות), אבל היא שנאה אותי. היא עשתה לי את המוות במשך שנה וחצי בה היינו נשואים. לבסוף היא נטשה אותי, תוך כדי שהיא רוקנה מהדירה את כל מה שיכלה.
כל זאת הוא נחלת העבר. איפה נכנסות המחשבות הטורדניות? בכך שמאז, בכל הזדמנות אני נזכר בה. הרגשות שלי השתנו מאהבה בלי גבול לשנאה, דרך אדישות, ועלו לי מחשבות על נקמה. חשבתי לפעמים לכתוב לה מכתבי שנאה (או מכתבי אהבה, הכל לפי מצב הרוח), תכננתי בדמיוני כל מיני דברים, כולל רצח. (ההבדל ביני לבין אנשים, כמו ששומעים עליהם בחדשות, שעושים דברים כאלה, הוא שהבנתי שאלו הן פנטזיות שלא עברו ממחשבה לביצוע).
איך אני מתמודד עם זה כיום? אני אומר לעצמי שהיא... סתם אחת, כמו שיש רבות כמוה, כדי להשתמש במילים מנומסות😊. אני אומר לעצמי שהסיפור שלי היה נשמע לי בנאלי לחלוטין, אילו היה מדובר במישהו אחר ובמישהי אחרת. וגם, בניתי לי משפט קצר: "הפרשה סגורה", שאני אומר לעצמי מיד כשצצה מחשבה "עליה". זה הפך למין רפלקס, אני מיד מפסיק לחשוב על כך, במקום להרהר בכך במשך שעות. קחו את זה כטיפ כנגד מחשבנות טורדניות.
שיטת "המשפט קצר" עוזרת לי במקרים של מחשבות טורדניות אחרות: למשל כאשר אני נזכר בהונאות להן נפלתי קורבן, אני אומר לעצמי: "קיבלתי את רוב כספי חזרה", או "כפרה!" - בהתאם למקרה.
דוגמא להתמודדות עם מחשבות על פנטזיות:
מדי פעם, לאחר שמשהו שעשיתי הצליח וזכה לשבחים, הדמיון שלי מתחיל לפעול ולהשתולל: "ההצלחה שלי לא תסתיים בזה! עוד יראיינו אותי ברדיו ובטלוויזיה, אני אקבל פרס כזה וכזה...". ואז אני אומר לעצמי: כולנו עושים לעצמנו סרטים כגון אלה. אז מה רע בכך? זה לא מסוכן כל עוד אנחנו מודעים לכך שאלו הן פנטזיות בלבד, ולא מתחילים לבלבל בין דמיון למציאות.
נחזור למחשבות באופן כללי:
כמו שכתבתי בפוסט "איך להתמודד עם החרדה", לא צריך להתרגש מרגשות! ואותו הדבר גם לגבי מחשבות! כמו רגשות, גם הן איתותים בתגובה לדברים שחשנו, רגשות, ומחשבות אסוציאטיביות. לא צריך להתרגש מהן!
אנחנו מעל הרגשות, המחשבות וההתנהגויות שלנו! אנחנו יכולים להקשיב להם ולהשתלט עליהם במקום לתת להם להשתלט עלינו. בכוחנו למשל לפרש אירועים שמרגשים אותנו, בצורה כזו שהם יגרמו לנו לשלווה נפשית, ולכך שנחליט את ההחלטות הנכונות. זו, על רגל אחת, כל תורת המחשבות החיוביות (לראות את הכוס כחצי מלאה).
לבסוף, ניתן עצות כלליות נגד מחשבות טורדניות.
את העצות האלה, קראתי בספר "הפסיכולוגיה של האושר" של ד"ר אורי נויבירט.
הנה לכם כמה שיטות להילחם במחשבות טורדניות:
הסחה: כשהמחשבה הטרדנית עולה, תחשבו על משהו אחר, ואז כבר לא תחשבו עליה. זה נובע מעובדה אחת פשוטה: המוח שלנו אינו יכול לחשוב על שני דברים בעת ובעונה אחת. (ניסו לספור מ-1 עד 100 ולחשוב תוך כדי כך על מה אתם מתכננים לעשות מחר, זה פשוט בלתי אפשרי!)
סירוב: תדחו את המחשבה! תגידו לעצמכם: אני לא רוצה לחשוב על כך. ד"ר נויבירט טוען שבמקרים מסוימים, זה אפשרי. (אני לא כל כך מסכים אתו בנקודה זו).
דחייה: דחו את המחשבה לאחר כך. משל כשיש לכם דאגה בקשר לעתיד, תאמרו לעצמכם "דיה לצרה בשעתה!".
ציפייה: דיברנו על זה כבר. תתייחסו למחשבה כמו צופה מהצד או תדמיינו שהמחשבה הזאת היא של מישהו אחר. תאמרו לעצמכם: מדובר סך הכל במחשבות ותו לא!
שיתוף: דברו על המחשבה עם המכרים שלכם, ובפרט עם בני המשפחה ועם החברים הקרובים שלכם. כאן, מילת אזהרה: אם אתם מדוכאים למשל או שיש לכם טינה כלפי מישהו, אל תספרו שוב ושוב את הסיפור שלכם לקרובים שלכם: "אני מדוכא!", "אני שונא אותו", וכו. כי אם תעשו את זה, מהר מאד תשעממו אותם, ולא ירצו לשמוע אתכם יותר. לעומת זאת, אתם כן יכולים לספר, אבל לספר פעם אחת ויחידה, ולהקשיב (או לדחות) את מה שיש להם לומר בנושא ספציפי. דוגמא: כאמור, הייתי טרוד מפני שהיו עולות לי לפעמים כל מיני מחשבות דביליות. אז, הלכתי ושאלתי את האנשים: "על מה אתה חושב כשאתה לבד עם עצמך?", וקיבלתי תשובות מעניינות.
סיכום:
ראינו שמחשבות טורדניות הן מקרה פרטי של מחשבות בכלל: איתותים שנשלחים למוחנו. המחשבות אינן אנחנו. אנחנו עומדים מעליהם, כמו שאנחנו עומדים מעל הרגשות שלנו, ובאפשרותנו לקבלן, לדחותן ולשנותן. הנ"ל נכון גם לגבי הפנטזיות שלנו: הן נועדו לשרת אותנו וללמד אותנו על עצמנו. אנחנו מעליהם: אנחנו צריכים להיעזר בהם אבל לא לבלבל אותם עם המציאות..
שאלות:
- האם אתם סובלים ממחשבות טורדניות?
- באיזה נושאים?
- כיצד אתם מתמודדים איתן?