איך להתמודד עם שעמום ועם עומס יתר? האם נכון לדבר על שתי בעיות אלה באותו הפוסט? הרי מדובר בשתי בעיות הפוכות! זהו שלא! שניהם מתארים שתי תחושות לא נעימות: במקרה הראשון שהיום שלך מתבזבז ללא שתהיה לך התרגשות ועניין ובמקרה השני שהיום שלך מתבזבז כי לא תספיק לעשות את מה שאתה סבור שאתה חייב לעשות בזמן נתון. שניהם נובעים מחרדה, וכפי שכתבתי כמה פעמים בבלוג זה: פתרון חרדה לא עובר דרך לקיחת תרופות נגד חרדה, אלא בטיפול בסיבה שגרמה לחרדה.
(אגב, אני מציע לכם לקרוא גם את מה שכתבתי בפוסט "איך להתמודד עם בעיות בחיים" על חרדה במקרים אלה:
- להיות עצלן מדי כדי לעשות איזשהו דבר
- להיות עסוק מדי כדי לעשות הכל)
כפי שתראו שוב, הסיבה האמיתית שונה לגמרי מהסיבה שאנחנו נוטים לחשוב:
1) אנחנו לא משועממים:
- (סיבות לא נכונות שאנחנו נותנים לעצמנו): כי אין לנו מה לעשות, כי שום דבר לא מעניין אותנו, כי אנחנו לא שווים כלום, או אין שום דבר מעניין לאנשים בגילנו, בעירנו או בארצנו...
- אלא (הסיבה הנכונה): כי אנחנו לא שאלנו את עצמו: "מה המטרות שלנו בשלב זה של החיים?" נרחיב את הדיבור על זה בהמשך. ניווכח לדעת שכאשר אנחנו שואלים שאלה זו ומשיבים עליה, הרעיונות שעולות לנו בדבר "מה לעשות" מגיעים בצרורות ובקצב הבזק. אנחנו עוברים חיש מהר להרגשה הנעימה שאנחנו בכלל לא משתעממים ושלוח הזמנים שלנו מלא (שביעות רצון). אנחנו גם עוברים אחרי זמן מה לבעיה ההפוכה: "יש לנו יותר מדי עומס!" אבל כפי שתראו גם בעיה זו פתירה!
2) כמו-כן, אין לנו עומס יתר:
- (סיבות לא נכונות שאנחנו נותנים לעצמנו) כי יש רק 24 שעות ביממה, כי אין לנו את המרץ של אחרים או זה שהיה לנו פעם, כי אנחנו צעירים מדי, זקנים מדי, חלשים מדי, טיפשים מדי או חולים מדי, כי העבודה שהטלנו על עצמנו או שאנחנו הטלנו על עצמנו קשה מדי...
- אלא כי אנחנו לא מנהלים נכון את סדרי העדיפויות שלנו.
כל בני האדם, גם העסוקים ביותר וגם חסרי המעש הגדולים נעים כך מתקופות פחות או יותר גדולות של שעמום, לתקופות פחות או יותר גדולות של פעילות עם תקופות מעבר של שביעות רצון.
אנחנו צריכים לדעת:
- שזה נורמלי לחלוטין.
- שזה קורה לכל אחד!
רגש השעמום הוא נורמאלי לחלוטין וקורה לכל אחד, גם לאנשים העסוקים ביותר. כמו כל חרדה, זה רק איתות שעלינו לשנות או אולי לעדן את המטלות שאנחנו הטלנו על עצמנו. באופן דומה, ההרגשה שאתה "עסוק מדי" גם היא נורמאלית לחלוטין וקורה גם לכאלה שלא עושים כמעט כלום. שוב, זה רק איתות לכך שאנחנו צריכים לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלנו. למשל אולי לוותר בלי בושה על כמה דברים אולי חשובים במידה מסוימת עבורנו, אבל שהם לא בעדיפות עליונה עכשיו.
שומעים יותר אנשים שמתלוננים על כך שיש להם יותר מדי דברים לעשות מאשר פחות מדי. הסיבה היא שזה מחמיא לאגו שלהם. (תראו אותי כמה אני בן אדם עסוק!)
בדומה למחמאה זו לאגו שלנו, דרושה מידה לא קטנה של ענווה כדי לעבור ממה שתיארתי קודם כסיבות לא נכונות שאנחנו נותנים לעצמנו לסיבות האמיתיות. (כי הסיבות הלא נכונות מחמיאות לנו). גם אם נלמד את הסיבות האמיתיות, אנחנו ניפול שוב ושוב להרגשות שעמום או עומס יותר. בכל פעם, יהיה עלינו לזכור את התרופה לבעיות אלה.
דוגמאות:
קודם כל, דוגמא אישית: לימוד אנגלית
בזמן האחרון, החלטתי לעבוד על שיפור האנגלית שלי. הסיבות לכך היו:
- כי לפני כן סבלתי מחוסר מעש, שגרם לשעמום.
- כי אני אוהב שפה זו.
- כי אני רוצה למחוק מזיכרוני מצבים שבהם נכשלתי בעבודתי, רק כי לא הייתה לי אנגלית מספיק טובה.
בהתחלה ניגשתי למטרה זו בהתלהבות. נרשמתי לקורס של שיחות בעל פה עם מורה פרטית שלש פעמים בשבוע, ובמקביל חיפשתי ומצאתי כמה אתרים שבהם מלמדים אנגלית.
אחרי זמן מה, התחלתי להתלהב מהלימוד. עד שראיתי שאני לא מספיק לגמור את כל שעורי הבית.
כמו שאני מכיר את עצמי מהעבר, במקרה זה הייתי נוטה להיכנס לפאניקה בגלל עומס היתר, ולהתמכר לפעילות זו על חשבון פעילויות חשובות הרבה יותר. (שוב דוגמא לסיבות לא נכונות שאנחנו נותנים לעצמנו).
במקום זה, עלו לי מחשבות חיוביות אלה:
- מה הפאניקה! אף אחד לא לוחץ עליך!
- אל תתמכר לאנגלית כמו שהתמכרת פעם לשחמט כשהיית צעיר. אם תתמכר, זה יהיה על חשבון דברים אחרים חשובים לא פחות, ודע לך שזה גם לא יהיה טוב לאובייקט ההתמכרות עצמו (לימוד האנגלית במקרה זה), שיהפוך לרוטיני ולא יעיל במקום לחדש את עצמו כל פעם.
- אל תהיה פרפקציוניסט! הרי, לעולם לא תדבר כמו אחד שזו שפת אימו. זכורה לי שוב הדוגמא של השחמט: חלמתי להיות פעם אלוף גדול. זה או שום דבר!
החלטתי אפוא להאט את הקצב. עד ששוב התחלתי להשתעמם: שעמם אותי לשמוע שעורים על הגייה או דקדוק. אז חשבתי על להוסיף דבר למטרות הלימוד שלי. החלטתי לתרגם את כל הפוסטים שלי לאנגלית ולצרפתית. במקביל, מצאתי חברים לעט שאיתם, אני מתכתב באנגלית. בגלל השנוי הזה שעשיתי במטרותיי, עברתי לתקופה של שביעות רצון.
כשבא שוב השעמום, מאוחר יותר חשבתי:
"בעצם, אתה יכול לעשות כל דבר עם האנגלית: לקרוא עיתונים, ספרים, לשמוע לפודקאסטים ולסרטים. על-ידי כך, תעסוק במגוון רחב של דברים (לא תתמכר).
עד כאן, ראיתם את המעגל: שעמום -> שנוי מטרות -> שביעות רצון -> עומס יתר -> שנוי סדרי עדיפויות -> שביעות רצון -> שעמום וכו'
דוגמא שנייה: לימוד תורה
בדוגמא זו, אדבר על מטרות האברכים בלימודי הקודש שלהם, על פי תפישתי. איך ניהול מטרות אלה אצל כל בן אדם יכול להתנהל באופן אידאלי כדי להשתלב במעגל:
שעמום -> שנוי מטרות -> שביעות רצון -> עומס יתר -> שנוי סדרי עדיפויות -> שביעות רצון -> שעמום וכו'
אני יודע שחלק מהדברים שאני כותב סוטה בהרבה מנושא הפוסט שלנו: השעמום. אני רק מקווה שאני לא אשעמם אותכם, קוראים יקרים! 😊
הקדמה:
- אציין כאן שאני חילוני, אבל שכמו כל אדם, מעניינות אותי שאלות המוסר.
- שמתי לב לכך שכל הדתות החל ביהדות, כלה בנצרות, באסלם ובהינדואיזם, בבודהיזם שאם אינני טועה, אינו טוען שהוא דת, וכל הפילוסופיות החילוניות מכבדים את אותם הערכים: אמת, צדק, יופי, חופש, אהבת הזולת... וזה לא פלא שכך המצב: כי כל הנביאים וכל הפילוסופים התעמקו באותו הדבר והוא: נפש האדם, והגיעו מן הסתם לאותן המסקנות.
זה לא מובן מאליו שכך יהיה הדבר. היו אמנם פילוסופיות שטענו לסדר ערכים שונה: למשל הנאציזם שדגל בערך "הגזע העליון" שקדם לפי גישתם לערכים כמו חופש, אמת ואהבת הזולות. אבל פילוסופיות אלו פשטו מהר מאד את הרגל.
שני דברים עוד על ערכים אלה:
- הן יחסיות ומשתנות עם הידע שנצבר במדע ורוח התקופה. למשל, לגבי האמת: מה שנכון לבן אדם מסוים אינו דווקא נכון עבור בן אדם שני.
- כפועל יוצא מכך, כשיש סתירה בולטת בין מצווה מסוימת וערך אנושי כמו זו שהזכרנו, יש לכבד את הערך ולא את המצווה. למשל ביהדות, קיים הכלל: "פקוח נפש דוחה שבת". (הרפורמים הולכים עוד יותר רחוק בהתאמת המצוות לרוח התקופה). בניגוד לכך, אפשר לחשוב על הפשעים הנוראיים ביותר שנעשו בשם האלוהים. במקרה זה, האנשים העדיפו את כתב ההלכה על פי רוחה.
למה בעצם צריך ללמוד תורה?
אם אשאל שאלה כזו לחרד קיצוני, הוא יאמר לי שבעצם השאלה שלי, יש חלול הקודש:
- מה זאת אומרת "למה צריכים ללמוד תורה?" כי התורה קדושה!
- ולמה היא קדושה?
- כי אלוהים כתב אותה!
- איפה כתוב דבר כזה?
- בתורה!
- ולמה זה חייב להיות נכון אם זה כתוב?
- כי התורה קדושה!
- וכו'
אני מקווה שחברי הדתיים יסלחו לי על ההומור השחור שלי. שוב, אני מכבד את הערכים האנושיים ואיתה את התורה שתרגמה ערכים אלה למצוות שעלינו לקיים. ומכבד גם דת כמו הנוצרות שלפי דעתה ההבטחה שניתנה לישראל במה שהיא קוראת "הברית הישנה" (מה שאנחנו קוראים "התנך") הורחבה לכל האנושות.
אז אם כן, מהן יכולות להיות המטרות השונות והמשתנות עם הזמן בלימוד תורה, לדעתי?
למשל:
- לדעת להתאים את ההתנהגות שלנו למה שכתוב בתורה. מטרה זו לא יכולה להיות המטרה הבלעדית בלימוד תורה. כי אם לא כן, היה מספיק שכמה גדולים בתורה ילמדו אותה ויאמרו לאחרים איך לנהוג, ולא שכולם ילמדו תורה, גם האנשים הפשוטים ביותר.
- לקיים את המסורת. המסורת הוא דבר עד כדי כך חשוב שהחילונים ברובם הגדול מקיימים אותה, כל אחד לפי הבנתו. הרי אם לא היה סדר פסח למשל, לא היינו חשים את מחזוריות הזמן ולא הייתה סיבה לכנס פעם בשנה לפחות את כל המשפחה.
- להבטיח את מקומך בעולם הבא. אם קראתם את מה שכתבתי בפוסט "איך אני רואה את המוות", אני יודע שיש עולם הבא. (ואני אומר "יודע שיש" ולא "מאמין שיש", הכל תלוי באיזו משמעות אנו נותנים למושג "העולם הבא". תקראו את מה שכתבתי בפוסט.
- ללמוד כל הזמן איך להתאים את הערכים שלנו שהם נצחיים לרוח התקופות השונות.