שום דבר לא קבוע לנצח בחיינו. לכן, אנחנו כל הזמן צריכים לחיות במחשבה שמי ומה שאנחנו אוהבים עלולים/עשויים להעלם מחיינו ביום מן הימים. זאת החל מדברים פעוטים של מה בכך. למשל, היינו רגילים לקחת את הכביסה שלנו למכבסה מסוימת והנה, היא נסגרה. וכלה בצרות ממש כמו פיטורין מהעבודה, ועד לאסונות כמו קבלת נכות שנפלה עלינו, גרושים ואבדן מישהו שהיה יקר לנו.
ניראה איך אנחנו יכולים להתמודד על הצד הגרוע ביותר עם האבדן. ניראה גם שבמקרים מסוימים אנחנו בדיעבד מגלים שהשינוי שאמנם נכפה עלינו, היה לטובה.
בפוסט זה, אני מביא כמה דוגמאות לכך:
- דוגמאות אישיות: איך לאחר 20 שנים שבהם הייתי נוהג לבקר את אמי בסופי שבוע, נאלצתי לשנות את הרגלי. ואיך קיבלתי את העברתי מהמועדון שהייתי רגיל אליו למועדון אחר, שנוי שנכפה עלי.
- דוגמאות לכך שקבוצות שלמות ואף עמים שלמים היו צריכים להתמודד עם האבדן. הדוגמאות נלקחו מתחום הכלכלה.
דוגמאות מחיי האישיים:
1) איך לאחר 20 שנים שבהם הייתי נוהג לבקר את אמי בסופי שבוע, נאלצתי לשנות את הרגלי.
עד לאחרונה נהגתי לבקר ולשהות אצל אמא שלי בכל שישי שבת . אבל אז התעוררו בעיות: קודם כל אני מתאמן למקהלה ואני לא רוצה להפריע לה כשאני שר. שנית, אני עובד על הבלוג שלי ואני צריך כל הזמן להעביר קבצים מהמחשב שבביתי למחשב שלה ובחזרה. אבל בעיית הבעיות היא המטפלת החדשה שלה: (בגיל 89, אמא שלי נזקקה פתאום למטפלת 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע): היא לא הייתה מוכנה לכך שאשב בחדר המרכזי כשהיא נחה, כי לא היה לה נעים שאראה אותה בפיג'מה. לא הייתי מוכן להפסיק לבוא לבקר את אימי, אחרי 20 שנה שבהן עשיתי זאת בכל סוף שבוע . בנוסף על כך, אימי הייתה מבשלת בשבילי בימים אלה (אני לא יודע לבשל ולכן אני אוכל במסעדות), ולא הייתי מוכן לאכול עכשיו במסעדות בימי שבת, כאשר אין תחבורה ציבורית.
חשבתי לרגע לא לבוא יותר לאמא אלא רק כדי לומר שלום, אבל זה היה מונע ממני לראות את המשפחה שהייתי פוגש בימי שישי בצהריים. לאחר שדנתי בבעיה זאת עם המשפחה שלי, הוצע לי שעכשיו אבקר את אימא שלי בימי שישי מ-16:00 עד 18:00. קיבלתי הצעה זו כהצעת פשרה: אמנם, אהיה בודד בימי שבת ויהיה עלי לדאוג לאוכל בימי שבת, אבל אמשיך לבקר את אימי ולראות את משפחתי פעם בשבוע.
בינתיים, נחת עלינו משבר הקורונה שבגללו ממילא הייתי צריך להפסיק לבקר את אמא שלי.
שינוי הרגל/ים מביא אותנו גם לדברים אחרים/חדשים שעשויים להיות יותר טובים מאשר אלה שהיו. בתנ"ך כתוב: מעז יצא מתוק (לא תמיד כמובן אבל קורה).
בעקבות ויכוח שהיה לי עם מנהלת המועדון הקודם, הייתי צריך לעבור למועדון אחר. קיבלתי באופן קשה את הבשורה. בדיעבד, אני מודה שהשינוי היה לטובה: עשיתי לעצמי חברים חדשים. ואני נהנה מפעילויות יותר מקצועיות שלא היו במועדון הקודם, כמו פסיכודרמה, כתיבה יוצרת, וכמובן קריוקי, שבזכותו בא לי הרעיון להירשם למקהלה.
זה שצריכים לעשות שינוי למצב שהתרגלנו אליו ובדיעבד השנוי מסתבר שהיה לטובה, נכון לא רק לבן אדם הבודד. האו לפעמים נכון לקבוצה שלמה ואף לעם שלם.
דוגמאות מתחום הכלכלה:
אתן דוגמאות מתחום השנוא עלי ושבו אני לא מבין כלום: כלכלה (סיימתי קורס לכלכלה 1 בציון 55, זה היה הציון הנמוך ביותר שלי בטכניון). כי קורה שכשיש לך דעה של הדיוט, המכונה דעה של אידיוט ונאיביות בפי המומחים, ומסתבר עם הזמן שדעה זו היא הנכונה כי היא מבוססת על שכל ישר. אני בכל זאת אשמח לקרוא את תגובתכם.
אתן קודם דוגמא שלילית (איך העם הצרפתי הולך שולל על ידי כך שנצמד להרגל), ואחר כך דוגמא חיובית (איך העם הישראלי יצא מנצח על-ידי כך שהשתחרר מהרגל מחשבתי).
הדוגמא השלילית: אבטלה: איך העם הצרפתי הולך שולל לאחר שנצמד להרגל.
בצרפת, הסבירו וממשיכים להסביר לאנשים, ש"אין מה לעשות נגד האבטלה, למרות שניסו כל דבר אפשרי", כי האבטלה היא מחויבת המציאות כל עוד אין צמיחה. השכל הישר, שלי על כל פנים, אומר שאמנם יש קשר ברור בין צמיחה לאבטלה, אבל שהקשר הסיבתי הוא בדיוק הפוך. לא: יש אבטלה בגלל שאין צמיחה, אלא: אין צמיחה בגלל שיש אבטלה! אבל האנשים מעדיפים שיתלו את האשמה בגורם אבסטרקטי כמו הצמיחה, מאשר שיגידו להם: יש בעיה בגלל שאינכם עובדים!
יצאה שורה שלמה של חוקים אבסורדים בצרפת כמו זה שאסור לפטר עובד, אלא עם מעבידו מוכיח שההוא ביצע שגיאה מוכרת וחמורה. לחוק זה הייתה אמנם כוונה טובה: להגן על העובדים אבל, כידוע, הגהנום רצוף בכוונות טובות. התוצאה היא שמעבידים מהססים לגייס עובדים שמא לא יוכלו לפטר אותם בעתיד. בארץ למשל אין חוק כזה: מעביד יכול לפטר עובד בלי שום נימוק (ועבדכם הנאמן חי את זה על בשרו מספר פעמים). וראו איזה פלא: אין כמעט אבטלה! (הערה: הדברים נכתבו לפני משבר הקורונה)
הדוגמא החיובית: אינפלציה דוהרת בארץ בשנות ה70-80, שהגיעה ל-400% בשיאה. גם בארץ, ושוב - במטרה להגן על האנשים, התרגלו להצמיד כל דבר כמעט למדד המחירים לצרכן. אף מפלגה לא העזה להציע ביטול ההצמדה למדד, שמא לא תיבחר יותר. עד שלמזלו של ישראל, מצב פוליטי של תיקו מוחלט בין הימין והשמאל (כמו היום), אפשר לשלטון של השמאל והימין המאוחד להחליט על צעדים לא פופולאריים. ביטלו את ההצמדה למדד והופ! נעלמה האינפלציה. לדעתי, ישראל ממשיכה להיצמד להרגלים מחשבתיים פסולים בתחומים אחרים, כך למשל השלום מבושש לבוא.
לסיכום, כמה נקודות שכדאי לזכור לגבי שינויים:
.
- אנחנו צריכים לחיות בידיעה שבעולמנו, אין שום דבר נצחי, החל מהדברים הבנליים ביותר עד הדברים היקרים לנו ביותר.
- אנחנו צריכים לחיות עם המחשבה שדבר אחד או המון דברים עשויים/עלולים פתאום להשתנות (אני כותב את זה באמצע משבר הקורונה...).
- זה לא אומר כמובן שאנחנו לא צריכים לסגל לעצמנו הרגלים (לדברים או לבני אדם). להפך, ככל שיש לנו יותר הרגלים, אנחנו יכולים לשלוט במסה רב יותר של דברים.
- זה כן אומר שהמחר שלנו יהיה קרוב לוודאי שונה במקצת או במרובה ממה שדימינו ונצטרך לשנות דפוסים מחשבתיים והרגלים בהתאם.
- כאשר המצב משתנה ואנחנו לא יכולים להסתגל למצב החדש עם ההרגלים הישנים, עלינו לסגל לעצמנו הרגלים חדשים.
- טבעי שתהיה תקופת הסתגלות במעבר בין ההרגלים הישנים לחדשים, שיכולה להיות אף תקופת אבל כאשר מדובר על שינויים דרמטיים. אבל תקופה זו צריכה להיות מוגבלת בזמן.
- לפעמים מוטב לבלוע רוק, ולהודות - לא בכך שטעינו, אלא בכך שהנסיבות השתנו מאשר להמשיך לחיות לפי הרגלים ודפוסי מחשבה שאבד עליהם הקלח.
- בגישה חיובית, עלינו לעשות הכל, כדי שהשינוי היה לטובה בסופו של דבר.
אם שמתם לב, אני אוהב דוגמאות, ועל-כן מבקש סליחה על "ההתפלספות" בקטע סיכום זה. אז אסיים בדוגמא:
שמעתי פרופסור בכיר לכלכלה אומר שכשיחלוף משבר הקורונה, אנחנו נשמור על הרגלים טובים, שסיגלנו בגלל המשבר - כמו עבודה מרחוק כאשר זה אפשרי - דבר שמזמן היה צריך לעשות. הורגלנו למשל לקום , לעבור את הפקקים של הבוקר, ללכת למשרד שקיומו הפיזי היה מיותר, לעבוד תחת מבטו של הבוס, בלי היכולת להשגיח על הילדים, ולחזור הביתה תשושים אחרי הפקקים של הערב. כיום הטלפון, האינטרנט, שיחות הווידאו הפכו את כל זאת למיותר, אבל קשה היה לבקש מאנשים לשנות הרגלים של אלפי שנים. לנגיף הקורונה, אגיד כאן תודה!