בחוג לשחמט שלי, המורה נתן לנו בעיה לפתור, כמו שהוא נותן לנו תמיד. אלא שהפעם פתרתי את החידה יותר בקלות והרבה יותר מהר מאשר אני רגיל לפתור בעיה מעין זו.
איך עשיתי את זה?
שמתי לב שבדרך כלל, כשאני מתמודד עם בעיה כזו, אני לא מרוכז כל כולי בפתרון הבעיה. כשהייתי אומר שאני "חושב" על הבעיה, אני מוכרח להודות שבמקרה הטוב 30% מהמוח שלי "צף", 30% עסוק בשאלות שיש להן רק קשר עקיף לבעיה, למשל: "האם אני אצליח לפתור הפעם את חידת המורה? ואם כן האם אהיה הראשון מבין משתתפי החוג שיצליח בכך? 20% עסוק במחשבות הרגילות שמטרידות אותי על עניינים שאין להם כל קשר לשחמט. ורק 20% עסוק במשימה שרציתי לבצע שהיא פתרון הבעיה על ידי חישוב ווריאנטים: "אם אביא את הפרש שלי לכאן ואתן שח, היריב יכול לעשות א ב או ג. במקרה א אני אעשה את המהלך הבא שעליו הוא יכול להגיב על ידי ג או ד, במקרה ב הוא יכול וכו'.
מה שרציתי הוא ש-100% מהמוח שלי יהיה עסוק בחישוב ווריאנטים. ולכן אמרתי למורה: "אני אחשוב בקול רם: אם אביא את הפרש שלי לכאן ואתן שח..." אני חושב שזוהי דרך החשיבה של שחקנים חזקים. אמנם, הם כמובן לא מנתחים את העמדה מול היריב בקול רם, אבל סיגלו לעצמם את ההרגל לחשוב על פתרון הבעיה שעומדת לפניהם ורק עליה.
התמונה הבאה ממחישה היטב את מה שאמרתי זה עתה. (GM = רב אמן בשחמט, NEPO = אחד המועמדים לתואר אלוף העולם, MAGNUS = המועמד הראשון לתואר אלוף העולם, CARLSEN = אלוף העולם)
הדרך הזו להביע בקול רם את המחשבות שלך (בהתחלה לפחות, בשלב האימון) כדי להכריח את עצמך להקדיש 100% מהמחשבה שלך לפתרון הבעיה עובדת לא רק לשחמט, אלא למעשה לכל דבר. בתמונה המצורפת רשום המשפט הבא:
ואמנם בבלוג שלי, הצלחתי להתמודד טוב יותר עם בעיות בחיים על-ידי כך שכתבתי אותם שחור על גבי לבן, במקום "לחשוב" עליהם בצורה לא יעילה כפי שתיארתי קודם את הדרך שבה הייתי מתמודד עם בעיות שחמט.
נסו את זה גם אתם, זה עובד!