כמו כל יהודי, עברתי שטיפת מוח רצינית בנושא "העם הנבחר". תמיד חשתי אי-נוחות מהרעיון הזה. עם זאת, לא יכולתי להתעלם מכמה טיעונים שצידדו בו. אז החלטתי לעשות לעצמי סדר בראש ולכתוב פוסט שכותרתו: "האם אנחנו העם הנבחר?"
כמו שהיה נוהג לומר שמעון פרס ז"ל, את הפוסט שלי ניתן לחלק לשלושה חלקים:
1) למה לדעתי אנחנו לא - וגם לא כדאי לנו להיות - העם הנבחר?
2) רעיון הקוסמופוליטיזם, ואיך הוא קשור לנושא?
3) למה אנחנו בכל זאת העם הנבחר?
1) למה לדעתי אנחנו לא - ולא כדאי לנו - להיות העם הנבחר?
כידוע, שורשו של רעיון העם הנבחר הוא בהבטחה שניתנה לאברהם אבינו, שצאצאיו החל מנכדו יעקב (ישראל) יהוו את העם הנבחר. ובכן, בהנחה שאפשר להסתמך על האגדה שמסופרת בתורה, לא נראה לי שכל היהודים, ורק היהודים, הם צאצאיו של יעקב אבינו.
בנוסף, היו כל כך הרבה התערבויות אתניות מאז, שפשוט לא רציני להאמין בכך. אם נסכים שהתווספו ליהדות אלה שהתגיירו כהלכה או שלא כהלכה, אנחנו צריכים להאמין שההשגחה העליונה חלה גם עליהם. אומר לכם דוגרי: אני לא מאמין באלוהים ועוד פחות מזה בהשגחה עליונה.
באשר להיותנו עם סגולה ואור לגויים: נכון שיש לנו את איינשטיין ועוד גאונים. אבל לגויים יש את ניוטון ועוד ועוד. שלא נדבר על כך שיש כמה מבני עמינו שאני מתבייש בזה שהם היו או עודם יהודים. תאמרו לי אולי שמספר היהודים שהגיעו להישגים אדירים הוא ללא כל פרופורציה למספר היחסי של היהודים באוכלוסייה העולמית. אענה לכם שאני מסכים איתכם: אנחנו אכן עם סגולה במובן זה, אבל לא בגלל אלא למרות ההשתייכות האתנית השונה. (ראה בהמשך הפוסט: למה אנחנו בכל זאת העם הנבחר).
גם לא כדאי לנו לראות את עצמנו כעם הנבחר. יש אומרים שמקור האנטישמיות אצל הגויים, הוא הקנאה. אולי יש בזה משהו, אבל אנחנו תרמנו לאנטישמיות משהו. כמו שאומרים הילדים, "לא יפה להתבלט".
2) רעיון הקוסמופוליטיזם ואיך הוא קשור לנושא?
כשהייתי בן שמונה, שאלתי את אבי: 'אבא, בעצם, למה שלא תהיה רק מדינה אחת?". אבא דחה אותי: "איזה מין שטויות אתה מדבר!". אתמול, קראתי חיבור בפילוסופיה על הנושא הזה. השאלה בכלל לא אידוטית. "קוסמופוליטיזם" - כך זה נקרא, אינו רעיון חדש. חשבו עליו כבר בימי יוון העתיקה. יש לו תומכים ומתנגדים נלהבים. ג'ון לנון בשירו Imagine למשל כתב: "תארו לכם עולם בלי מדינות וגם בלי דתות..."
העמים, וכפועל יוצא מכך המדינות נוצרו כתוצאה מהתפתחותן הנפרדת. התפתחו רגשי לאומיות ולאומניות, נחקקו חוקים, השתרשו הרגלים. התוצאות היו הרות אסון: שנאה וגזענות בין העמים, תחרות פרועה ולא מוצדקת בין המדינות, מלמחות עקובות מדם. כיום מנסים לתקן זאת, החל מהצעתו של ויקטור הוגו ליצור את "ארצות הברית של אירופה", כלה באיחוד האירופאי, בהצהרת הזכויות האוניברסאלית של האדם, בבית המשפט העולמי לצדק, באו"ם ועוד.
כל זאת, לא כל כך פשוט; יש שוני בין העמים שאסור למחוק, ממש כמו שניסיון למחוק את השינויים בין בני האדם במדינות הקומוניסטיות המיתו אסון. לכן אני דוגל ברעיון הקומספוליטיזם, עם הסתגויות מסוימות - למשל שרצוי לכבד את ההבדלים בין העמים.
חשבתי על הדבר הבא:
הרבה יהודים (גם דתיים וגם חילוניים) מייחסים את הצלחתם היחסית של היהודים ושל מדינת ישראל בפרט, לכך שאנחנו העם הנבחר. כאמור, לדעתי זה גם לא נכון וגם מזיק לנו. אולי אזעזע אתכם עוד קצת: לא טעה ישו ולא טעו הנוצרים הראשונים בכך שהרחיבו את המצווה "ואהבת לרעך כמוך" לכל האנושות, ואיתה את רעיון העם הנבחר.
3) למה אנחנו בכל זאת העם הנבחר?
אישית, אני מסכים עם זה שיש הצלחה יחסית לעם היהודי. אבל אני לא מייחס את זה להיותנו העם הנבחר, וגם לא לכך שיש "מאפיה יהודית", כמו שאומרים האנטישמים. אני מייחס את זה לכך שיהודי לומד להתייחס ליהודי אחר כאל יהודי אחר, כלומר - כאל בן אדם אחר. אני מתכוון שעקב החינוך שלנו לראות את עצמנו כעם נבחר, אנחנו מיד חשים אמפתיה ורצון לעזור למישהו ברגע שנודע לנו שהוא יהודי.
אצל הגויים, למשל הצרפתים, זה לא כך. ההומוריסטים שלהם מלגלגים לעיתים על כך שהם שונאים אחד את רעהו. מתי הם גאים להיות צרפתים?
- כשצרפת זוכה בגביע עולמי הכדורגל (נאמר כל 20 שנה)
- כשהם כועסים ומתלוננים על האמריקאים, האנגלים, הגרמנים והערבים.
כמובן שכל זה "בגדול". יש גויים שמתייחסים לגויים אחרים, כמו שיהודי מתייחס אצלנו ליהודי אחר. ויש יהודים שלא מתייחסים בכלל באמפתיה ליהודי אחר.
אנחנו, על אף כל הקשיים והבעיות למדנו לחיות אשכנזים לצד ספרדים ואתיופים. אני בטוח שאם ימצא בסין עוד "שבט יהודי שאבד" כמו שמצאו באתיופיה, ותתארגן עלייה שלהם, הם יהפכו ליהודים מוצלחים. דבר נוסף הוא העובדה שהרוב המכריע של היהודים מאמין שהיהודים הם העם הנבחר גורם להם למחשבות חיוביות, שהן בריאות כשלעצמן.
לסיכום:
דנו כאן בסוגיית העם הנבחר. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא. אבל, אל תמהרו לתת דעה יותר מדי פסקנית! שימו לב לכל הניואנסים שהבאתי בטקסט זה: אני יודע שיש הבדלים בין העמים ובתוך כל עם, בין העדות השונות. אני רק אומר שאנחנו צריכים להתייחס לכל אדם (יהודי אחר, בן עדה אחרת, נוצרי או פלסטיני) כאל בן אדם אחר, וזו המשמעות הגדולה של "ואהבת לרעך כמוך". אשמח לשמוע מכם בתגובות:
- אם אתם יהודים: האם אתם חושבים שאתם חלק מהעם הנבחר? איך אתם חיים את זה?
- אם אינכם יהודים: האם גם אתם חשים כחלק מהעם הנבחר?