האם ניתן להיות בעל בטחון עצמי בלי להיות שחצן?
אני חייב המון תודה למחנכיי, קודם כל להוריי, אחריהם למוריי, ובעצם לחברה כולה. יחד עם זאת, אני מוכרח להגיד שהם גם אמרו לי לא מעט שטויות בנושאים כמו צניעות ובטחון עצמי. ואם אני סולח להם על כך, זה בגלל שאני יודע שהם אמרו לי את השטויות האלה, רק מפני שבילדותם ובמהלך כל חייהם, הם שמעו שטויות כאלה מפי המחנכים שלהם.
אני אתן לכם כמה דוגמאות של שטויות כאלה והייתי רוצה שתגידו לי אם זה מזכיר לכם משהו מהחיים שלכם: 😊
- קודם כל: "תהיה כמו אבא ואמא שלך כשהם היו ילדים! אבא שלך היה הילד הכי טוב בכיתתו ומאוחר יותר סיים שני דוקטורטים. בעוד אמא שלך הייתה תלמידת פסנתר מחוננת, ובהמשך סיימה את הקונסרבטוריון הלאומי של פריס עם שני פרסי יוקרה.
- אז בתמימותי, ניסיתי לחקות אותם. האמת היא שלא הצלחתי להגיע לא להישגיו של אבי ז"ל ולא להישגיה של אמי, תבדל לחיים ארוכים. אבל בינתיים, ניסיתי להיות ולומר על עצמי שאני התלמיד הכי טוב בכיתה.
- אז (כמובן!) אמרו לי "שאני שחצן" "ושלא יפה להתבלט". "ושעלי להיות צנוע!"
- אז מה אתם חושבים שהסקתי מכך? הסתגרתי ואיבדתי כל אמון בעצמי.
- ואז, מה אמרו לי מחנכיי? את אחד משלשת הדברים האלה (או את שלשתם ביחד!):
· "אתה ביישן!"
· "אין לך בטחון עצמי!"
· יש לך צניעות כוזבת (יחס של מישהו שממזער את תפקידו, את חשיבותו, את הערכתו את עצמו, בלי להתכוון לכך, רק כדי שיגידו עליו שהוא צנוע.)
אז חשבתי: אם אני אנסה להיות בעל ביטחון עצמי ולראות את עצמי באופן חיובי, שוב יגידו לי שאני שחצן!!!
אז מה נכון ומה לא נכון בכל זה (ובכל זאת! 😊)?
מה שנכון הוא שאנחנו לא צריכים להשוות את עצמנו לאחרים. אנחנו צריכים להשוות את עצמנו ל...עצמנו!!! רגע, שיהיה ברור! אני לא אמרתי שלא צריכים לקבל השראה מדוגמאות חיוביות של האחרים. אדרבא! עלינו ללמוד מהם ולהפיק מהם את המיטב עבורנו.
אגב, "ללמוד מהם" אין פרושו של דבר לחקות אותם בלי לדעת להבחין בין הטוב והרע שקיים בהם, כמו בכל בן אדם. בנושא זה, פילוסוף צרפתי אמר משפט שהוא אולי גס אבל נכון מאד: זה לא להעריץ אדם דגול לגהק ולהפליץ כמוהו.
כאמור, אנחנו כן צריכים להסתכל על האחרים במבט ביקורתי, אוהד או סולד בהתאם למצב. אבל בבואנו לשפוט, אל לנו להסיק שהאחרים נחותים מאתנו שאז, זה הופך אותנו לשחצנים. ואם תחשבו קצת, כל בן אדם יודע לעשות דברים שאנחנו לא יודעים. גם אל לנו להסיק שהאנשים עולים עלינו שאז, זה הופך אותנו לביישנים וחסרי בטחון עצמי. ושוב חומר למחשבה: "אני לא מכיר אותך אבל אני יודע שיחסית לכל בן אדם, דגול ככל שיהיה, יש דברים שהוא לא יודע לעשות ואתה דווקא כן."
שוב, תשפוט את עצמך רק יחסית לעצמך. תשתדל בכל כוחך להיות טוב יותר היום מזה שהיית אתמול, וטוב יותר מחר מזה שהיית היום! אל תתבייש! תאהב את עצמך במובן החיובי של הביטוי, שאין פרושו של דבר להיות אגוצנטרי (לחשוב רק על עצמך) אלא להיות מודע לערכך.
אתה גם תוכל לומר לאחרים במקרה זה שאתה גאה בהישגים אליהם הגעת. האחרים לא יחשבו עליך שאתה שחצן אלא להפך: שאתה גם צנוע, גם בעל כוח רצון וגם בעל בטחון עצמי.
ובמקרה שאתה לא מרוצה מההישגים שלך, תסלח לעצמך במקום לאכול את הלב שלך. זה גם ילמד אותך להעריך או להפך: להיות סובלני כלפי האחרים בהתאם לנסיבות.
לבסוף, יורשה לי לצטט הודעה ששלחה לי גיסתי הקשורה ללימודי הפסנתר שלה:
- אני התחלתי ללמד עצמי את הפרק השלישי של סונטת הסערה של בטהובן כחלק משעורי בית מהמורה שנסע להופעות באיטליה. חוזר באמצע אוגוסט.
זהו מהלך קשה לי - אני מרגישה שאני צריכה להתאמן המון עד שמשהו מתחיל להישמע סביר. חמש שורות ראשונות - כבר מתחילות להתיישר תיבה אחרי תיבה.
אף פעם לא חשבתי על כך: נגינה דורשת אלמנט אישיותי של אובססיביות - גם למוכשרים ביותר (כמובן שלא מכילה את עצמי באלו).
שמתי לב שהיא מתחבטת באותן השאלות שלי ממש, היא זו שנתנה לי את ההשראה לפוסט זה, ואני מודה לה על כך ומאחל לה הצלחה בלימודיה, כפי שאני מאחל לכולכם, קוראיי היקרים:
תאהבו את עצמכם! תבטחו בעצמכם! תטפחו את הטוב שבכם ותתקנו את הרע! תלמדו מהאחרים אבל תישארו עצמכם!
אני מקווה שעזרתי לכם.