עד לפני שהחלמתי מהדיכאון, הייתי במצבו של אדם שלא עושה שום דבר מזמנו החופשי, מלבד המינימום ההכרחי. כיום אני לומד אנגלית, ערבית, שחמט ופסנתר. בנוסף לכך, אני כותב את הבלוג שלי, כותב או מגיב לפוסטים ברשתות החברתיות, רואה חברים אם זה במסגרת המועדון שלי, החוג לשחמט, או ביקורים אצל החבר הכי טוב שלי. נוצרה בעיה שהייתה חדשה עבורי: בעיית ניהול הזמן.
להלן מה שכתבתי לאחותי אריאלה נושא זה:
בקשר לזמן, את אומרת לי לעיתים קרובות שאין לך זמן.
- קודם כל זה נכון שיש רק 24 שעות ביום, זה לגיטימי לטעון שאין לך זמן, וזה הגיוני לבטל פעילות מסוימת לעומת אחרת שאת נורא רוצה להקדיש לה זמן או לדחות אותה למועד קצת מאוחר יותר, במקרה ושתי הפעילויות מעניינות אותך. קוראים לזה ניהול סדרי העדיפויות.
- שנית, זה גם נכון שלא צריכים להקדיש את כל זמנך לאותו הדבר. זה נקרא התמכרות. כשהייתי צעיר, עשיתי את הטעות הזו עם השחמט. זה לא היה בריא:
· לא בשבילי כי לא הייתי מקדיש זמן מספיק ללימודים וגם לא לדברים אחרים שהיו עשויים לעניין אותי.
· אבל זה גם לא היה בריא לשחמט עצמו. לא הצלחתי להתקדם ממש. אני שמתי לב שכיום, כשאני מקדיש בערך רק שעה ביום לשחמט, בדיוק כמו לפסנתר לערבית ולאנגלית, אני מתקדם יותר טוב בכל התחומים האלה. (בכולם, כשאני אומר "שעה ביום", זה יכול לנוע בין אפס לשלש שעות, שוב תלוי בניהול סדרי העדיפויות.)
- זה גם נכון שאם החלטתי לעשות משהו מסוים, אז אני תמיד מוצא את הזמן לכך. ואם אני לא מוצא, זה בגלל שאני אומר לעצמי שזה בסופו של דבר לא היה חשוב עד כדי כך.