כיום, מרבית האנשים משתמשים בתקשורת כתובה (מיילים, ווטסאפ), במקרים שבהם היו מפגשים פנים אל פנים או השתמשו פעם בטלפון. יש אנשים שמתגעגעים לטלפון, וטוענים שעדיף לדבר מאשר להתכתב. אני לא מסכים איתם לגמרי, והייתי אומר את הדברים הבאים:
לא פסלו את הטלפון, חס ושלום, אבל משאירים אותו למקרים בהם הוא באמת המדיום היעיל ביותר: למשל, כשאנחנו רוצים לבשר משהו למישהו ואנחנו רוצים להיות בטוחים שהוא יגיב מיידית למסר שלנו. או כשאנחנו סבורים שזה שאנחנו מדברים אתו ייהנה או יבין טוב יותר את המסר שלנו אם הוא יאמר בעל-פה. אמרתי "נהנה", אבל הדבר נכון גם לרגשות הפוכים: כשאנחנו רוצים להביע את הרוגז או לפחות את אי-שביעות הרצון שלנו באופן שלא משתמע לשתי פנים. זאת ועוד: בתקשורת שבעל-פה (פנים אל פנים, טלפון), אנחנו מביעים באמצעות שפת הגוף, טון דיבור, הדגשות, חיוכים, דמעות וכו' דברים שקשה יותר להביע בווטסאפ. האמת היא שדווקא כדי לחפות על המחסור הזה בתקשורת הכתובה, המציאו את האמוג'יס 😊.
אבל מה אם כן, יתרונותיה של התקשורת הכתובה? (מיילים ו-וואטסאפ)
1) אנחנו יכולים לשלוח את הודעתנו בכל שעה של היממה, מבלי שנהיה תלויים בזמינות של זה שאנחנו מתכתבים אתו.
2) נשארת עקבה של שיחתנו, כך שאנחנו יכולים לשחזר בעתיד את מה שאמרנו ונאמר לנו.
3) נשארה לנו הוכחה על הדברים שנאמרו. (יש שני פנים לדבר: זה טוב, אבל מצד שני, קשה לנו להכחיש או להתחרט על מה שכתבנו).
4) כל אדם, לפי הנתונים שלו (עיון במה שנכתב בעבר , אופי...) יכול לחשוב בזמנו החופשי בטרם הוא משיב.
5) אנחנו מונעים את כל אי-ההבנות שנובעות מהרגש: ("אמרת!"/"לא! לא אמרתי!", "למה אתה לא מקשיב??, "למה קטעת את דבריי? "מה אתה צועק?"/ "כי אתה צעקת!" וכו'). אדרבא, אנחנו נעשים מודעים יותר לרגשותינו, וכשאנחנו שבים לתקשורת המדוברת, הופכים את זאת ליעילה יותר. כך נמנעים החל מהסכסוכים הבנליים עד למלחמות האכזריות ביותר בין העמים.
דוגמא לכך:
מיכל, האחיינית שלי שעזרה לי בפתוח בלוג זה, עברה על הגרסה ההתחלתית של כל הפוסטים שלי והיה נראה לה שיש לערוך שנויים מסוימים בהם. היא הציעה לי אפוא בשיחת טלפון לשנות אותם. היא כמובן הייתה מעוניינת רק בטובתי. אבל כשהיא התחילה להסביר לי את השינויים האלה (למשל "הפוסט הזה ארוך מדי, חסר פסקת סכום, הקטע הזה לא ברור וכו') דחיתי אותם על הסף, ואפילו קצת התעצבנתי.
אם אני מנתח בדיעבד את הרגשות והמחשבות שעברו במוחי כאשר דחיתי אותם, הרי שהרגשתי רע, כי היא לכאורה פסלה את העבודה שלי, זלזלה בי, והיה נראה לי שאצטרך למעשה לכתוב את הכל מחדש! כל המחשבות האלה לא היו נכונות. כאמור, זו בכלל לא הייתה כוונתה.
ואז, היא שלחה לי מיילים, בהם היא חזרה על הצעותיה. כשקראתי את המיילים האלה בראש שקט, הרי התברר לי שאני מסכים עם רוב השנויים האלה. ואז ניגשתי למלאכת שיפור מה שכתבתי, וזה היה לשביעות רצונה. (אני מקווה שפוסטים אלה, קוראים יקרים יהיו גם לשביעות רצונכם! 😊).
לזכותי יאמר שאני אדם שנוטה להשאיר את היוקרה שלי בצד. אבל הרבה אנשים במקרה כזה, גם כאשר הם יודעים שהם טעו ודיברו שטויות בעל-פה רק משום "שדיברו מתוך הבטן", ממשיכים לדבוק בעיקשות בעמדותיהם, וכך בני שיחם, והכל רק כדי לא שיגידו עליהם שיצאו פראיירים.
אם נסכם את מה שאמרנו, הרי שהתקשורת האלקטרונית הכתובה היא כלי נוסף, שלא בא להחליף את התקשורת בעל-פה. והיא תורמת לשיפור התקשורת בין בני האדם.