במשך זמן רב לעגו לי האחרים: "אוי, כמה שהוא ביישן! אתם הרי לא רואים שהוא חולה נפש!" ובכן, הבחנתי שכאשר, מלכתחילה, הצגתי את עצמי כמישהו קצת ביישן, ואפילו הודיתי בכך שאני סובל ממחלת נפש, הייתי מקובל לחלוטין על האחרים, שאומרים לי: "לא! מה פתאום!", "אם לא היית מספר לי, לעולם לא הייתי שם לב לכך!”.
למה הדבר דומה? הומוסקסואלים שמתחבאים הם קורבנות הראשונים של ההומופובים. אבל אלה שיוצאים מהארון, ומצהירים על "גאוותם" אנחנו עוזבים אותם לנפשם ואנחנו אפילו מגנים עליהם!
זו הרצאה שנתתי בפני חבר המועדון שלי: שלום חברים, אני קודם כל רוצה לבקש מכם סליחה אם איעזר ברשימות שלי: - ראשית, אין לי ממש ניסיון בלדבר מול קהל, שזה דבר שללמוד אותו לוקח זמן. - שנית, ה
אם החלטת לקרוא את הפוסט הזה, יכול להיות שהכנסת לראש שלך או שאחרים הכניסו לך לראש שאתה תלמיד "גרוע". איזה אחרים? ובכן, ההורים שלך, כמה מהמורים שלך, חבריך לכיתה... הם אמרו לך שאתה "גרוע" בזה ובזה או סתם
שלחו לי בווטסאפ טקסט שהצחיק אותי מאד. העברתי אותו חזרה לחברים שלי. גם הם אהבו את זה. אחרי זה, שלחתי לאחד החברים האלה תגובה רצינית על מה שמשתמע מהטקסט. להלן הטקסט המצחיק שקיבלתי ולאחריו תגובתי הרצינית.