במשך זמן רב לעגו לי האחרים: "אוי, כמה שהוא ביישן! אתם הרי לא רואים שהוא חולה נפש!" ובכן, הבחנתי שכאשר, מלכתחילה, הצגתי את עצמי כמישהו קצת ביישן, ואפילו הודיתי בכך שאני סובל ממחלת נפש, הייתי מקובל לחלוטין על האחרים, שאומרים לי: "לא! מה פתאום!", "אם לא היית מספר לי, לעולם לא הייתי שם לב לכך!”.
למה הדבר דומה? הומוסקסואלים שמתחבאים הם קורבנות הראשונים של ההומופובים. אבל אלה שיוצאים מהארון, ומצהירים על "גאוותם" אנחנו עוזבים אותם לנפשם ואנחנו אפילו מגנים עליהם!