היי מאיר!
מה נשמע מאירקה'? כמה זמן לא התראינו? יותר מ-25 שנים נדמה לי?
זה שאני לא מתקשר אלייך לא אומר שאני לא חושב עלייך. סיפרתי עלייך עכשיו לחבר, שהכרתי ב-Facebook. אמרתי לו שאתה היית "הדוס והימני הטוב שלי" ואילו אני הייתי "האתאיסט והשמאלני הטוב שלך". זכורות לי, מלבד השותפות המקצועית הפורה, גם השיחות המעניינות שהיו לנו, שבהן התברר לשנינו שרב המאחד על המפריד ביננו. אני לא השתניתי בדעותיי, אם כי:
- אני לא מגדיר את עצמי כשמאלני אלא כשוחר שלום. (למשל, אני לא בהכרח מסכים עם הפתרון של שתי מדינות לשני עמים).
- אני גם לא מגדיר את עצמי כאתאיסט (שולל את קיומו של אלוהים. מי אני בכלל שאקבע שיש או שאין אלוהים?) אלא כאגנוסטי = ספקן (מכיר ומודה שאני לא יודע).
אני אספר לך על כל זה, אבל לפני זה אעדכן אותך באשר למה שעבר עלי בשנים האחרונות.
עדכונים
חליתי במחלת נפש
העבודה האחרונה שלי הייתה בחברת מוטורולה, חברה מכובדת מאד ומתחרה של תדיראן. הפסקתי לעבוד לאחר שאושפזתי לחודשיים במחלקה סגורה בגהה, בית החולים לחולי נפש הצמוד לבלינסון, בהוראת הפסיכיאטר המחוזי ובהתערבות המשטרה. אני פשוט השתגעתי, מאיר.
תגובתם של הבוסים שלי וחבריי לעבודה הייתה למופת. באו לבקר אותי בבית החולים. הם גם לא רצו לפטר אותי. אני הייתי צריך להיות זה שאמר להם שהוכרתי כנכה ב-80% ושאני ממש לא יכול לעבוד יותר בגלל זה. גם אז, הם פיטרו אותי (כאמור בהסכמתי), והפעילו ביטוח אבדן כושר עבודה, שלא ידעתי שהייתה לי. כך קיבלתי מ-2005 עד 2021 (השנה שבה יצאתי לפנסיה) 70% מהמשכורת שהייתה לי, שנוסף לקצבת נכות שזכיתי לה מביטוח לאומי, הפך למעשה ל-100% מהמשכורת שהייתה לי. בלי לעבוד.
השנה כאמור יצאתי לפנסיה.
אבל יצאתי מכל זה למרות שזה לא היה קל.
עכשיו שלומי הרבה יותר טוב.
מה שאני יכול לספר לך בקיצור הוא שיש לנו בארץ מערכת בריאות נהדרת בנוגע לטיפול במתמודדים עם מחלות נפש.
אם מעניין אותך לדעת יותר על הרקע למחלה שלי, שסבלתי ממנה למעשה מאז הילדות, ולמה אני מתכוון כשאני אומר: "יצאתי מכל זה", אתה יכול לקרוא את המכתב המצ"ב לשירה. שירה היא אחת מחברות הצוות בקורס שאני משתתף בו כעת, בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטת תל-אביב. בקורס זה, סטודנטים לרפואה ומתמודדים עם מחלת נפש דנים בנושא זה ופועלים למען שיפור מצבם של קהילת המתמודדים בארץ. הקורס נקרא: "מי מפחד ממחלות נפש?".
נעבור לנושא אחר.
נזכרתי בשיחות שלנו ורציתי לשתף אותך בהרהוריי בנושא הבא:
האם קיים אלהים?
(רציתי לדבר איתך גם על הסכסוך עם הפלסטינים, אבל כשנוכחתי לדעת שמכתבי ארוך מדי, ויתרי על הרעיון הזה. פעם אחרת!)
מה זה בעצם אלהים?
פעם שאלו את אינשטיין אם הוא מאמין באלהים. הוא ענה: תגידו לי קודם למה אתם מתכוונים כאשר אתם מדברים על אלהים, ואז אני אגיד לכם אם אני מאמין בו או לו.
בפילוסופיה אומרים שהקיום תלוי במהות.
אז אני אנסה לעמוד באתגר שנתן לנו הפיזיקאי הגדול הזה, ואתן שתי הגדרות של אלהים:
א) אחת, שהיא לדעתי זו של הרבה אנשים, ושאני בפרוש לא מאמין בו. (למרות שיתכן ואני טועה. כאמור אני ספקן)
ב) אחת, שאני מוכרח להאמין בו לפי עצם הגדרתה. (למרות שהיא רחוקה מלהיות שלמה: על עצמי, אני לא יודע הכל, על העולם עוד פחות, אז מי אני שאוכל לדעת הכל על אלהים?)
א)הגדרת האלהים, שאני לא מאמין בו.
הראשון שהעז לצייר את אלהים היה מיכלאנג'לו בציורו המפורסם: בריאת האדם רואים את אצבעו של אלהים. התמונה של אלהים כפי שהיא מצטיירת להרבה אנשים, היא של גבר רווק וזקן, בעל זקן ארוך, שישב במרומים שבהם לא היה כלום, ושביום בהיר אחד החליט לשים קץ לשעמום שלו ולברוא את העולם. הואיל והוא היה כל יכול, הוא עמד במשימה שהטיל על עצמו בשבעה ימים בלבד! (החכמולוגים ישאלו: "אם הוא היה באמת כל יכול, למה הוא לא ברא את העולם במקל קסמים, בצ'יק, ובבת אחת ולא בשבעה ימים, אבל ניחא)". פעם שאלתי אותך: "ומה הוא עושה מאז?". ענית לי עם ההומור שלך: "Maintenance!".
נו באמת, זה רציני?!
תמונה זו של אלהים מתקבלת מקריאת ספר בראשית. "ומי כתב את ספר בראשית?", אני שואל? "אלהים!" עונים הדוסים הנאיביים והקיצוניים. עוד פעם הוא!
דעתי על תמונה כזו של אלהים:
לדעתי, את ספר בראשית ויחד אתו את כל התורה כתבו בני אדם. והם כתבו אותו בכישרון רב. אבל _ וזה לא חילול הקודש להגיד את זה _ הם כתבו את זה במאה ה-7 וה-6 לפני הספירה, ולא יכלו לענות על שאלה כמו "איך נוצר היקום?" אחרת מאשר בהסתמך על הידע שהצטבר במדע עד אז. כלומר:
העולם מאורגן להפליא. הרי הוא לא היה יכול לארגן את עצמו, ולא ידוע על דבר שאירגן אותו. לכן, מוכרח להיות איזה יצור שברא ואירגן אותו. בואו נקרא ליצור הזה: "אלהים".
כל הכבוד להסבר המדעי הזה ממאה ה-7 עד ה-6 לפני הספירה! (ואני לא ציני, המדע היה חייב להתחיל מנקודה כלשהי!)
אבל הטעות שעשו הרבה אנשים הוא לקבוע שכל מה שכתוב בתורה הוא דברי אלהים חיים, ושמעתה ואילך, כל פעם שהמדע יגלה דברים שסותרים לכאורה את מה שכתוב בתורה, אז אחת מהשניים:
1) יפסלו את זה כדברי כפירה, כאשר הם רק יכולים. כך פסלו למשל את התגליות של דרווין, אבי תורת האבולוציה". תורת האבולוציה גורסת כי התהליך שהמינים השונים התפתחו במשך מיליארדי שנים מאב קדמון משותף אחד, באמצעות הברירה הטבעית.
2) כאשר תגליות המדע סותרות באופן חד-משמעי את מה שכתוב בתורה, הם ימצאו הסברים הזויים ומלאכותיים שלא משכנעים אף אחד חוץ מאשר את עצמם, לכך "שמה שנראה לכאורה כסותר את תורתנו הקדושה" איננו סתירה בכלל, אלא להפך הוכחה שמה שהיה כתוב בתורה היה נכון. למשל אם מוכיחים שהיקום נוצר לפני לפחות 5 מיליארדי שנים (ולא 5700 שנה לערך), שחלף הרבה יותר מיום אחד בין יצירת השמים לבין יצירת הצמחים, בין יצירת הצמחים לבין יצירת בעלי החיים, ובין יצירת בעלי החיים לבין הופעת האדם על פני כדור הארץ, יגידו: "כן, אבל יום, ושנה, כמו שמתכוונת לה התורה איננו יום כמו שמתכוונים אנחנו וכו'".
3) חוץ מזה, הם לא מתמודדים עם השאלה הזו: אם אתם יוצאים מתוך ההנחה (= אקסיומה, אגב מי אמר לכם שהאקסיומה הזו נכונה בכלל?) שאם דבר אחד (העולם) מאורגן, אז מוכרח להיות מישהו שיצר אותו (וזה אלהים), אז היושר האינטלקטואלי מחייב שמה ששאלתם על העולם (מי ברא אותו?) תשאלו גם על אלהים! (ותענו: יש "סופר-אלהים שברא את אלהים). אתם רואים: אתם לא פותרים את השאלה, אתם רק דוחים אותו בעוד שלב. כמובן, כמובן! אתם תענו לי שאף אחד לא ברא את אלהים כי כך וכך.... אז אם כן, למה שלא תאמרו את זה פשוט על העולם?
בגישה זו, הם מקשים על המדע להתקדם ולהבין כל יום, קצת יותר על עולמנו.
ב) הגדרת האלהים, שאני מוכרח להאמין בו לפי עצם הגדרתה.
כמו שכתבתי לך בווטסאפ, יש גימטרייה שמוצאת חן בעיניי, והיא: אלהים = הטבע
א 1 + ל 30 + ה 5 + י 10 + מ 40 = 86
ה 5 + ט 9 + ב 2 + ע 70 = 86
יש לדעתי גימטריות חכמות וגימטריות טיפשות.
- גימטרייה טיפשית היא אחת כזו שלוקחת שתי מילים שמסמנות שני מושגים, שסכום אותיותיהם שוות, כדי "להוכיח" כביכול קשר בין שני המושגים האלה. זאת מתוך האמונה הטיפשית, המגוחכת והנאיבית, שהיות ועברית היא שפת הקודש, הרי שאם החשבון מראה שוויון בין שתי המילים, הרי שיש גם קשר בין שני המושגים שהם מייצגים.
כי כך אפשר להוכיח כל דבר! תן לי קצת זמן מאיר, ואני אמצא לך גימטרייה לפיה "הצדיק שבין בני האדם" = "היטלר".
גימטרייה חכמה לעומת זאת מצביעה על שוויון חשבוני בין שתי מילים לא כדי לומר שגלל שהשפה העברית קדושה, אז יש קשר בין שני המושגים, אלא כאמצעי מנמוטכני כדי לזכור שיש קשר הדוק בין שני המושגים. ולא מפריע לי שקצת "עוזרים" לגימטרייה להיות נכונה. למשל אם הייתי כותב אלוהים בכתיב מלא (עם ו) אז הוא לא היה שווה ל"הטבע"
כל זאת כדי לומר לך מאיר, שכאשר המדענים אומרים "הטבע" וחכמי הדת החכמים אומרים "אלהים", שניהם מתכוונים לאותו הדבר.
מבחינתי, אלהים הוא הטבע כולו עם כל החוקיות הנפלאה שבו, שהמדע מצליח לחשוף קצת יותר ממנה כל יום.
אני לא שואל את עצמי שאלות כגון אם יש לאלהים קיום נפרד מזה של היקום, ואם אלהים היה קיים לפני שברא את העולם, כי אלה שאלות לא מעניינות ושלא מטרידות את מנוחתי.
אני כן שואל את עצמי איך נוצר העולם עם החוקיות המופלאה שלו. ועוד פעם אני משיב: אני לא מבין, אני לא יודע! אבל מאיר, כשאומרים על משהו: "אני לא יודע!", זה לא נותן לאף אחד את הזכות לומר שהתשובה הנאיבית ביותר שעולה לו לראש היא התשובה הנכונה! כך נדמה לי לפחות.
יש כמה אספקטים לאלהים. מעכשיו ואילך אכתוב ה' וכשאני מדבר על השם, זה במובן כפי שהגדרתי אותו)
- בורא עולם. על זה דיברנו כבר. ואני אפילו משאיר פתוחה את השאלה אם העולם נוצר באיזו נקודה בזמן או שמא העולם קיים מאז "ומעולם 😊". אינשטיין (שוב הוא!) אמר פעם: "אני מכיר רק שני דברים אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית", אם כי לגבי היקום אני לא בטוח עד הסוף! 😊 אם אינשטיין לא היה בטוח בסופיותיו או אינסופיותו של היקום, אז גם אני יכול להרשות לעצמי להיות ספקן בנקודה זו.
- אבל יש עוד אספקט לחוקיות של היקום. חוץ מהחוקיות בחומר, יש גם חוקיות שברוח.
למה אני מתכוון כשאני כותב: "החוקיות שברוח"? ובכן, לזה שערכי בני האדם הם אוניברסליים. תשים לב, מאיר, לעובדה זו: לכל דת, וגם לפילוסופיות האתאיסטיות, מכל עם ומכל תקופה יש את אותם ערכים אוניברסליים. נמנה כמה מהם: האמת, הצדק, היופי, החופש ואהבת הזולת. יש כאלה שאומרים או שאמרו שצריכים לכבד את הצדק כי זאוס דרש זאת, כי כך ה' ציווה למשה, כי ישו אמר כך, אבל כולם מצווים פחות או יותר על אותם הערכים.
ואני לא אומר כאן משהו מובן מאליו, רחוק מכך! לא חסרו לאורך ההיסטוריה אנשים, פילוסופים, ומשטרים שדגלו בערכים שונים מאותם ערכים אוניברסליים. למשל, לפי הנאצים, תורת הגזע עומדת מעל לערכים כמו חופש וצדק. העניין הוא שכל התורות האלה פשטו מהר מאד את הרגל.
אישית, אני אומר שכשם שבאלהים יש חוקים פיזיים, יש בו גם חוקים מוסריים (רוחניים, אם אתה מעדיף). זה פשוט עניין של הגיון: עולם שבו לא יכבדו ערכים כמו צדק למשל לא יוכל להתקיים לאורך זמן. נכון אמנם שיתכן שהחזק יותר ישלוט בחלש באופן בלתי מוצדק לזמן קצוב, אך סופו של הצדק לנצח.
אבל זה שסופו של הצדק לנצח (ושאר הערכים: אמת, יופי, חופש, אהבת הזולת...) לא אומר שהוא תמיד מנצח. אין גן עדן עלי אדמות. יש מאבק תמידי בין הטוב והרע בין כל בעלי החיים, בין בני האדם בפרט ובתוך כל בן אדם.
לאיזו התנהגות אני מצווה כאשר אני מסכים עם הגדרה זו של אלהים?
זו שאלה לא פשוטה בכלל לדעתי.
מאד מדבר אלי הביטוי הבא של רבי נחמן מברסלב:
"כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל."
במילים שלי (רבי יוסי פת מרמת גן 😊), אני אומר שאנחנו כל הזמן צריכים לשמור על איזון דק בין שתי נטיות מנוגדות (יצר הטוב ויצר הרע), להיות מודע לחרדה שהיא יוצרת בנו, ולדעת להשתלט עליה. (והעיקר לא לפחד כלל)
אתה יכול לקרוא בבלוג שלי למשל מה אני כותב בנושא איך להילחם בחרדה כאשר אנחנו:
- עצלנים מדי כדי לעשות משהו (לא "בא" לנו)
- עסוקים מדי כדי לעשות משהו (אנחנו אומרים "שאין לנו זמן")
בפוסט הבא, אני מציע דרך שיש בה כדי לפתור בעיות מסוג אלה, אחת ולתמיד.
בעיות כאלה של איזון בין שתי נטיות מנוגדות, יש למכביר.
כמה דוגמאות:
- אנחנו רוצים, יותר מכך אנחנו זקוקים שיכבדו אותנו, אבל אל לנו (באופן לא מודע כמובן) בצורה כזו שתזמין את האנשים לכבד אותנו, כי אנחנו נקבל את התוצאה ההפוכה. (יבזו בנו)
הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו.
- אנחנו אוהבים לצחוק ונהנים כאשר אומרים לנו שיש לנו חוש הומור _ וזה לגיטימי. אבל אם ננסה לספר "בדיחה" לא מפני שהיא מצחיקה אותנו אלא (שוב באופן לא מודע) כדי שיגידו עלינו שיש לנו חוש הומור, קרוב לוודאי שזה יצא בדיחת קרש.
- כשאני עושה משהו, כמו למשל כתיבת מכתב זה, יש לי איזה קול פנימי (מחשבות שליליות, יצר הרע, איך שלא תקרא לזה) שאומרת לי: אל תפזר את הרעיונות שלך חינם, יגנבו לך אותם, שמכניסה אותי בפחד לבצע את זה. אבל לעומתה יש קול שני והניסיון שלי שאומרים לי שאם אתן מעצמי בלי חשבון, אהיה הזוכה בסופו של דבר. "לעשות דברים לשם שמיים." אתה לימדת אותי את הביטוי הזה.
אני סומך על זה שחוקיות הטבע (= אלוהים) היא כזו, ש-:
- אם אנסה ללכת בדרך הטובה לדעתי.
- אם אדע לדרוש ממני את המקסימום, ויחד עם זאת לסלוח לעצמי על כל טעות שאני עושה בדרך, קטנה כגדולה.
- אם אדע לדרוש מהאחרים את המקסימום, ויחד עם זאת לסלוח להם על כל טעות שהם עושים בדרך, קטנה כגדולה.
אז אני אצא מורווח בסופו של דבר.
במובן זה, ואם מגדירים את אלהים כפי שהגדרתי אותו:
אני מאמין בהשגחה עליונה ובוטח בשם ישתבח.
יש עוד הרבה נושאים שאפשר לדבר עליהם כמו:
- מצוות בין אדם לאלוהיו ובין אדם למקום
- היחס למסורת
- כפייה דתית
אתה יכול לקרוא בבלוג שלי על:
אבל אי-אפשר לדבר על הכל במכתב אחד.
תודה שהיה לך הסבלנות לקרוא את מכתבי עד הסוף.
מאחל לך כל טוב,
יוסי