מה הייתי אומר לביישן או למדוכא כמי שעבר את זה?

אני לא אוהב לקבל עצות. בגלל זה אני גם לא אוהב לתת עצות לאחרים. כשהייתי ביישן ומדוכא, לא פעם שמעתי עצות ואף קראתי ספרים בנושאים אלה. לרוב, מחברי העצות האלה התייחסו אלי בזלזול ובבוז. בעצותיהם הייתה הטפת מוסר. הרגשתי שהם לא מבינים אותי, ובעיקר שמה שהם אמרו לא יועיל לי בכלל.

אם זו התחושה שתלווה אותך בקריאת הדברים הבאים, אענה לך כך:

- כמו שאמרתי קודם: אני לא אוהב לתת עצות בתחום הזה. כל מה שאני עושה בבלוג זה הוא לחלוק איתכם את הניסיון שלי שעזר לי בתקווה שהוא גם יעזור לכם.

- אני לא מסתכל עליך מלמעלה וגם לא מלמטה, אלא בגובה העיניים. אני משוכנע, אף על פי שאני לא מכיר אותך, שאתה יודע הרבה דברים שאני לא יודע, וגם ההפך נכון, ולכן אנחנו יכולים לתרום אחד לשני ולהעשיר זה את זה בניסיוננו.

- אם הדביקו גם לך וגם לי את אותן תוויות, כלומר ביישנות ודיכאון, אין זה אומר שאנחנו סובלים מאותן הבעיות בדיוק, שלהן אותם הפתרונות.

- אני בכלל לא חושב שנרפאתי כליל מבעיות אלה.

- לא נפטרתי ממש מהביישנות שלי, אלא למדתי לחיות איתה, לביית אותה. הבנתי שאם אני אקבל את עצמי כמו שאני, ושאקבל את האחרים כמו שהם, גם האחרים יקבלו אותי כך.

- זה נורמלי לחלוטין להיות ביישן לפעמים. וקורה לנו גם שאנחנו בטוחים מדי בעצמנו. חיינו מנוהלים על ידי מחזורים: באופן אידיאלי, כל אלה מאוזנים בצורה הרמונית על ידי תקופות גדולות וארוכות של ביטחון עצמי. מתי זה לא נורמאלי? כאשר אנחנו נעים כל הזמן בין שני הקצוות הללו, אך גם את זה, ניתן לרפאות. בדיעבד שמתי לב שגם בתקופות הביישנות הגרועות ביותר שלי‚ פגשתי אנשים, שפחדו ממני (כן‚ כן!). רק, פירשתי לא נכון את התנהגותם כלפיי: אמרתי לעצמי, למשל, שהם מזלזלים בי או שאינם מבינים אותי.

נקודת המפנה חלה כשהבנתי את הדבר הבא, שהיה צריך להיראות לי ברור מלכתחילה כי זה בעצם שכל הישר. הדבר הוא שהאחרים, שכל כך פחדתי מהם, הם אנשים ממש כמוני:

• עם נקודות החוזקה שלהם, ולכן אני לעולם לא צריך להשמיץ אותם או לחשוב שאני הרבה יותר חכם מכולם.

• אבל גם עם נקודות התרפה שלהם‚ ולכן אני גם לא חייב לתת להם להשתלט עלי כל הזמן. ואני בהחלט יכול להביס אותם בהזדמנות. למשל, פגשתי אנשים, שהיו אמנם חזקים פיזית ממני, אבל שניכונו בטיפשות מפלצתית!

- גם לדיכאון יש מחזורים: תקופות של בלוז, שמוצאות את איזונן על ידי תקופות של אושר. גם כאן הדבר היחיד שצריך לעשות הוא לאלף את רגעי הדיכאון שלנו: לא לקבל את האבחנה של אחרים (בכללם פסיכיאטרים ופסיכולוגים), שפסקו שאנחנו דיכאוניים ונשאר כאלה לתמיד. גם אנחנו לא צריכים לאבחן את עצמנו בצורה הזו.

- כשיצאנו מהביישנות או מהדיכאון שלנו, אסור לנו לבזבז את כל הזמן שנותר לנו לחיות, בלהתבייש בעצמנו‚ להצטער ולקונן על הטעויות שעשינו בעבר, מתוך אמונה שאחרים שפטו אותנו אחת ולתמיד, מהסיבות הבאות:

• החיים עשויים כך, שאין כמעט כל סיכוי שנפגוש שוב את האנשים שפגעו בנו בעבר. זאת למעט המקרה של קרובי משפחתנו, שאם הם אוהבים אותנו‚ יסלחו לנו. יותר מזה, הם יהיו אלה שיבקשו ממנו לפעמים סליחה על המשגים שהם עשו כלפינו.

• אנשים, שצחקו עליך, או שהתנהגו כלפיך בצורה רעה עשו זאת פשוט כי היה להם הכי קל לעשות כמו כולם ולהתעלל בחלשים ביותר, ולהתעלם מהמעלות שלך שהיו קיימים לצד הביישנות שלך. בקיצור הם היו רשעים ופחדנים ואין לך בכלל מה לבקש מהם סליחה. ההפך הוא הנכון! תהיו בטוחים שכאשר תזכו סוף סוף בביטחון עצמי, וייתכן שזה יהיה בעתיד הקרוב ביותר, הם יתייחסו אלייך בכל הכבוד המגיע לך. ואם הם עדיין יתנהגו רע אליך, תדע לך שהם יהיו אלה שיהיו להם עסק איתך וכל החברים שלך יהיו לצידך נגדם.


למידע נוסף על דיכאון וביישנות, אני ממליץ לך ללחוץ על מילות המפתח האלה (המילים בירוק) ביומן שלי.


להלן, חילופי דברים שהיו לי בנושא זה עם גולש אינטרנט בקבוצת פייסבוק, המוקדשת לביישנות וביטחון עצמי.


אמילי קאדוט שאל שאלה.


למה זה כל כך מסובך כשאתה ביישן, ללכת לקראת האחרים? איך להפסיק להיות ביישן?


יוסי פת


בתור ביישן לשעבר (והייתי צריך להגיע לגיל 63 כדי להיות מסוגל לומר לעצמי שהתפטרתי מזה), אני יכול להגיד לך שזה מסובך כי ... אנחנו חושבים שזה מסובך! (למרות שזה למעשה די פשוט!). בואו ניקח דוגמא: אנשים צוחקים עלינו כשאנחנו לא מעזים לומר כלום או להיפך כשאנחנו מדברים לא לעניין. אנו מסיקים כי איננו כמו האחרים, ולכן אנו מנסים לחקות אותם ועל ידי כך אנו מתנהגים בצורה מגוחכת. אז אנשים צוחקים עלינו עוד יותר. אנו מסיקים שאנחנו בהחלט לא כמו האחרים ואנחנו מנסים עוד יותר לחקות אותם או לשתוק אחת ולתמיד. אחרים צוחקים עלינו עוד יותר. זהו מעגל קסמים. כאשר למעשה, הפתרון הוא די פשוט: אתה צריך להעז להיות עצמך (במקום לנסות לשווא לחקות את האחרים). קל יותר לכתוב מאשר לעשות! להבין שהאנשים שכל כך פחדנו מהם עשויים מאותו חומר כמונו. יש להם את אותן נקודות החוזקה (ובגלל זה אנחנו לא צריכים לזלזל בהם או להקל ראש בדבריהם), אלא גם את אותן נקודות תורפה (וזו הסיבה שאל לנו להעריץ אותם כאילו היו אלילים ולפחד מהם). העצות הכי טובות שאני יכול לתת לך הן:

1) זכור שאתה כאחד האדם, עם אותן חובות ואותן זכויות (כולל הזכות שיכבדו אותך)

2) אל תיבהל אם תעשה פשלות. היה הראשון לצחוק על זה. טפח את חוש ההומור שלך.

3) העז לדבר על כל זה עם אנשים! אתה תראה: לא ילעגו לך, להפך (מלבד האידיוטים). והתחל לדבר על זה עם האנשים שאתה אוהב וסומך עליהם. זה יכול להיות המשפחה שלך ו / או החברים הכי טובים שלך.


אני יודע שזה לא קל.


בהצלחה,

יוסי פת


מד סלומה


אני ביישן וקראתי את הקטע שלך. הוא עודד אותי תודה וכל הכבוד 👏🏻


יוסי פת


תודה מד. אני מסכם את עצמי, גם אם אחזור על עצמי:


1) אתה לא שונה מהאחרים: אתה כמו האחרים!

2) במקום לחקות את מה שאתה חושב שאחרים, אל תפחד להיות עצמך! אל תשתוק כי אתה חושש מתגובת האחרים. מצד שני, אם באמת אין לך מה להגיד, אז שתוק! (אל תשמע לקול שלך האומר לך שאתה "חייב" לדבר). האזן לשיחה של אנשים אחרים, ואם יש לך שאלות, שאל אותם; אם יש לך מה לומר, שאתה מרגיש שאתה לא חורג מהנושא, ושאתה לא מזעזע אף אחד, אז קדימה! תגיד את דעתך!

3) אם אתה מודה בפני אנשים שלא מכירים אותך שאתה קצת ביישן, הם לא יצחקו עליך! להפך, הם יגלו אמפתיה כלפיך!


ביישנות היא לא יותר מסובכת מזה!


פוסטים אחרונים

הצג הכול

שלחו לי בווטסאפ טקסט שהצחיק אותי מאד. העברתי אותו חזרה לחברים שלי. גם הם אהבו את זה. אחרי זה, שלחתי לאחד החברים האלה תגובה רצינית על מה שמשתמע מהטקסט. להלן הטקסט המצחיק שקיבלתי ולאחריו תגובתי הרצינית.

שאלה של משתמשת בקבוצת פייסבוק, המוקדשת לביישנות וביטחון עצמי, ותשובתי לשאלה זו. אלי לי ערב טוב, האם אי פעם הטלת ספק בעצמך באשר להשכלה הכללית שלך והרמה האינטלקטואלית שלך מול אנשים אחרים סביבך? אחרי עבר

האם ניתן להיות בעל בטחון עצמי בלי להיות שחצן? אני חייב המון תודה למחנכיי, קודם כל להוריי, אחריהם למוריי, ובעצם לחברה כולה. יחד עם זאת, אני מוכרח להגיד שהם גם אמרו לי לא מעט שטויות בנושאים כמו צניעות ו