מטפל (פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי) טוב, הוא בראש וראשונה אחד שהוא לא מטפל רע! 😊 ובכן, מה זה מטפל רע? יש כמה סוגים:
- אחד שמסתכל אליך מגבוה, שלא מדבר אליך בגובה העיניים, שלא מדבר אליך כבן אדם אל בן אדם. כמובן שמטפלים גרועים כאלה יטענו שזה לא נכון, אבל המטופל חש את זה היטב.
- סוג נוסף הוא כזה שלמד, מיישם ונצמד לכל מיני תיאוריות, ומוכן לפעול אך ורק לפיהן.
למשל, היה לי בילדות פסיכיאטר, אחד שהמשפט הכמעט יחיד שהוציא במסגרת הטיפול הייתה ההנחיה הבאה: תאמר לי את כל מה שעובר בראשך! הוא כנראה הפנים את דברי פרויד (ולא ניכנס כאן לשאלה אם פרויד צדק), שצריך לתת ביטוי לאסוציאציות החופשיות של המטופל. בשתי הפגישות הראשונות שהיו לי עם מטפל זה, התרגיל נראה לי משעשע ופלטתי כל מיני שטויות. מהר מאד השתעממתי, חשתי שהראש שלי ריק, שאין לי מה להגיד ושהפסיכיאטר לא עוזר לי בכלל. מולי היה יושב בן אדם ששתק כל הזמן. כל זאת עד שהרופא נשבר בעצמו מרוב שעמום, והייתה לו עוד החוצפה לכתוב להורי "שאני לא משתף פעולה בטיפול!!!" והטיפול הופסק.
- מיותר לומר, אבל נאמר את זה בכל זאת: מטפל גרוע, הוא כזה שמשיקולים אינטרסנטים, מנסה למשוך את הטיפול בזמן.
אם כן, מה זה מטפל טוב?
מטפל טוב (רצוי שיהיה אחד שלמד את הנושא) הוא אחד שמחזיר למטופל את בטחונו העצמי, ושובר לו מיתוסים להם הוא נפל קורבן. (אני למשל חשבתי שאני בן אדם שמטבעי שונה מהשאר: לא הבנתי שהרגשות של האחרים לא שונים משלי). מטפל טוב עושה זאת בלי להגיד למטופל מה לעשות, אלא מביא אותו למצוא בעצמו את האמת הפנימית שלו (וזו כמובן לא חייבת להיות זו של המטפל).
אם בסופו של דבר, החולה הוא הרופא הכי טוב של עצמו, הרי שללא סיוע של המטפל הטוב, הוא עלול להיות להפך: הרופא הכי גרוע של עצמו! למשל, כשהוא רואה את המציאות בצורה מסולפת, ממציא לעצמו סיבות-לא-סיבות למצבו, ונואש מלמצוא לו פתרון. במקרה הגרוע ביותר, הוא אפילו מתפתה לנקוט במה שנראה לו "כפתרונות" כמו סמים ואלכוהול, והגרוע מכל: התאבדות.
כדוגמא לשיטה שבה עובדת מטפלת טובה, אביא קטע שיחה עם הילה, המטפלת שלי:
סיפרתי לה יום אחד שאני מרגיש כעת יותר טוב: פעיל, לא ישן כל הזמן, לא עייף כל הזמן. וכשהייתי כזה, ראיתי את עצמי כעצלן. המטפלת האהובה שלי (אם כי היו לי ויהיו לי גם ויכוחים נוקבים איתה) השיבה לי: "כל זאת נכון חוץ מדבר אחד: אתה לא היית עצלן, היית בדיכאון".
ומה זה מצידו מטופל טוב?
אני משתדל להיות כזה, לאחר שחטאתי שנים רבות בלהיות מה שאני קורא "מטופל גרוע". מטופל גרוע הוא אחד שמייחס למחלה שלו את כל הבעיות שהיו לו, שיש לו ושיהיו לו. אחד שלא מאמין שיש אור בקצה המנהרה; ששכח שהוא בן אדם עם כל הזכויות שלו (כולל הזכות שיכבדו אותו) וכל החובות שלו.
זכורה לי בכאב בת-דודתי האהובה פלורנס, שהייתה אינטליגנטית וטובת לב, אבל לא האמינה שיכולה להיות הטבה במחלתה. לדעתי, שכנעו אותה במחשבות פסולות אלה רבים ממטפליה, שתיארתי קודם כמטפלים גרועים. זה הסתיים באופן טראגי: היא שמה קץ לחייה.
אז אני אומר שמטופל טוב הוא אחד שנלחם בכל כוחו ומאודו במחלה. מטופל טוב אומר לעצמו: אז כל הבעיות שנותרו לא פתורות, אם ישנן כאלה - יש לנסות לפתור, ולהוריד אותן מסל אלו שייחסנו למחלה. ואם לא, זה לא אומר שצריך להרים ידיים! גם כאשר כל הפסיכיאטרים שלי הסבירו לי שיש להשלים עם זה וליחס אותן למחלה. יש ללמוד לחיות איתם, כמו שנכה פיזית משתמש במקל כדי ללכת כמעט כמו בן אדם רגיל.
לדוגמא: אני חי בתוך הבועה שלי. איך להסביר לכם את זה, כאשר אני לא מצליח להסביר את זה לעצמי ולמטפלים שלי? כשאני בחברת אנשים אחרים, זה כאילו הייתי בחברת חיות, או בני אדם שמדברים שפה זרה. את זה אני גורר מהילדות, וסובל מזה עד עצם היום הזה! זה כמובן גרם לי בעבר להתנהג בצורה תמהונית. אבל עם השנים, למדתי לסגל לעצמי דפוסי ההתנהגות, כך שאני לא אראה שונה (או כמעט לא) לבן אדם בריא בנפשו. כל הטריקים שמצאתי לעצמי, בעזרת ניסוי ותהיה, והפכו לחלק אינטגראלי ממני מהווים את "המקל" שבעזרתו אני מתנהג בחברה.
לסיכום
לסיכום אומר שמטפל טוב, מתנהג בצורה אנושית למטופל שלו: עם אמפתיה, ללא רגשי עליונות. הוא יודע כי תרופות ושיטות טיפוליות כמו Cognitive therapy ופסיכואנאליזה הם רק כלים, שמביעים את מה שהמדע יודע כיום. והוא זוכר כי הפתרון הוא בסופו של דבר בידי המטופל עצמו.
מטופל טוב, הוא אחד שמכיר את עצמו, מתמודד ולא מוותר.
ולסיום, אשמח לשמוע מכם:
למטפלים מבינכם:
1) האם יצא לכם להרגיש: "הנה! לבן האדם הזה, עזרתי!"?
2) מה למדתם מהניסיון הקליני שלכם, שלא לימדו אתכם באקדמיה, ומה אתם מגדירים כיום כמטפל טוב?
3) האם לדעתכם מחלת נפש היא מחלה "דמיונית" (הקיימת רק בראשו של החולה), או מחלה לכל דבר כמו מחלה פיזית?
למטופלים מבינכם:
1) האם היו לכם מטפל/ים שממש עזרו לכם?
2) איך אתם מגדירים מטופל טוב?
3) איך אתם מתמודדים עם המחלה?