מה לעשות כשאין מה לעשות?

למה קראתי לפוסט שלי כך? כי חיפשתי כותרת שתמשוך את תשומת לב הקורא! את השאלה בכותרת אפשר לפרש בלפחות שתי צורות:

- מה לעשות כשאין מה לעשות? (כיצד נחליט אם, מה ומתי נעשה מה?)

- מה לעשות כשאין מה לעשות? (איך למלא את הלוז שלנו, איך להתגבר על שעמום? מה לעשות כשהמצב נואש).

כפי שתראו, אני מתכוון לעסוק גם בנושאים אחרים כמו:

- מה לעשות דווקא כשיש לנו מלא מה לעשות אך אין לנו זמן או חשק לעשות אותם?

אבל אם אני אוהב פילוסופיה. אני לא אוהב להתפלסף. אני אוהב דוגמאות. אז, יאללה! בוא נתחיל בדוגמא:

דוגמא: טלוויזיה

- יש אנשים שהרפלקס שלהם כשאין להם מה לעשות, הוא להדליק טלוויזיה: הם צופים בערוץ הראשון ובתוכנית הראשונה שמזדמנים להם. כשהתוכנית לא מעניינת אותם (וזה כל הסיכויים), הם עוברים ערוץ (מזפזפים) ושוב רוב הסיכויים הוא שהם יפלו שוב על תכנית לא לרוחם.

- לעומת זאת, יש אנשים שחושבים שהם נבדלים מהקבוצה הראשונה ואומרים: טלוויזיה? מה פתאום! אני עוסק בדברים "חשובים יותר!", וגם הם לא מאושרים עם מה שהם בוחרים לעשות.

לאחר שחטאתי בכך שהשתייכתי לכל אחת משתי הקובצות הנ"ל, הגעתי למסקנה הבאה: גם אלה וגם אלה טועים! מה יש לכם לעזאזל בעד או נגד הטלוויזיה המסכנה הזאת? תחשבו על מה אתה אוהבים לעשות, ואם במקרה המדובר הוא בטלוויזיה, אז תראו טלוויזיה! מאז שבחרתי לעשות כך, אני נהנה או מוצא עניין כצופה, כי אני רואה טלוויזיה כשבחרתי לעשות כן (וזו יכולה להיות תכנית תרבות או קומדיה דבילית, זה לגמרי לא חשוב). וגם אני לא רואה חדשות, כי נהוג ב-20:00 לראות את מבט לחדשות, אלא כשאני רוצה בין השאר להתעדכן במשהו: למשל מה חדש בנושא הרכבת הקואליציה?

להלן קטע משיחה שהייתה לי עם מיכל, האחיינית שלי:

אני:

שמתי לב לעובדות הבאות: 1 אני מצליח להתרכז יחסית כשבמקום לשבת מול הטלוויזיה (שאשמור אותה לחדשות ולסדרות והתכניות שאני אוהב) אני קורא, מתקשר לחברים, עובד על הבלוג שלי, מתכונן למקהלה וכו' 2 אני כן מצליח להתרכז כשאני הולך לקולנוע לראות סרט (במקום לראות אותו בטלוויזיה), אלא אם כן הסרט איכזב אותי, כי הרי לשם כך באתי.

מיכל:

אתה מצליח להתרכז במה שבאמת מעניין אותך - בדיוק כמו ילדים שמתויגים עם הפרעת קשב וריכוז. מי אמר שאנחנו אמורים להצליח להתרכז במה שלא מעניין אותנו?

אני:

אני יודע שזו הייתה שאלה רטורית. אבל את באמת רוצה לדעת מי אמר? ההורים, המורים, החברה... 😃

מיכל:

נכון. והגיע הזמן לשים סימן שאלה. זו מעין אמירה שכל מערכת החינוך מבוססת עליה אך לא מתאימה לעולמנו בעיניי.

אני לא מסכים איתה לגמרי, אז המשכנו בשיחה...

אבל אני מסכים שצריכים לבחור בראש וראשונה בפעילויות שמעניינות אותנו. נכון שיש פעילויות שנכפות עלינו (על ידי ההורים, המורים,העבודה, החברה...), ודברים שהם הכרחיים לניהולם הסדיר של החיים שלנו - ושפעילויות אלה לאו דווקא מעניינות אותנו. אבל אם נבחר לעשות אותם במקום לעשות אותם כאוטומט, ונהיה מודעים לכך שברגע מסוים ולזמן קצוב אנחנו עושים פעילות מתוך חובה, הרי שעשינו צעד גדול. כך נעשה פעילות זו יותר טוב, וזאת במקום לא לעשות אותה או לעסוק במשהו אחר.

נסכם:

אנחנו צריכים לקבוע לעצמנו אלו פעילויות מעניינות אותו, ואלו אנחנו עושים מתוך חובה. בהתאם לכך, אנחנו צריכים לקבוע מה אנחנו עושים בכל רגע, ולהיות מודעים לשאלה למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. (כמובן, יתכן ונשנה מדי פעם את סדר העדיפויות שלנו בהתאם לנסיבות.)