הרבה זמן בכיתי על זה שאני לא קורא ספרים. אני לא מצליח להתרכז, יש בהם הרבה מלים ספרותיות שאני לא מבין. ובפעמים הבודדות שהייתי מנסה לקרוא, התוצאה היתה שחוץ מכמה ספרים שממש נהניתי מהם, הייתי משתעמם וזורק את הספר אחרי כמה עמודים. כמו כן, הפסקתי מזמן לקרוא עיתונים. הייתי אומר לעצמי: "אני לא מתעדכן במה שנעשה בארץ ובעולם, ואני לא רוכש השכלה". ואז הגעתי למסקנה שזה טיפשי: את כל אלה ניתן להשיג בדרך אחרת. חוץ מזה, האנשים שקוראים עושים את זה כי הם נהנים מזה.
עוד דוגמא: עזרתי פעם לבן דוד שלי Thierry במחשבים ומאד התחברנו. כשהוא סיפר לי שהוא משוגע על כדורגל, אמרתי לו: "תסלח לי אם אני אעליב אותך, אבל אותי זה משעמם עד מוות! אני לא תופס איך קהל שלם מתלהב ולפעמים הולך מכות על הכדור הזה שמסתובב במגרש, ומהשאלה הגדולה: האם הוא יכנס לשער השמאלי או הימני". הוא ענה לי: "אני מבין אותך מצויין ואתה בכלל לא מעליב אותי. תבין, שכשאני רואה משחק אני רואה אלף ואחת דברים שאתה לא רואה, חוץ מהכדור הזה שמתגלגל".
אותו הדבר עם ספרים. רכשתי שלושה ספרים בפילוסופיה, ואני יודע שאני אקרא אותם בכיף, כי אני חושב הרבה על הנושאים האלה. ירשתי את זה מסבי. היינו צוחקים עליו כשהיה מדבר על פילסופיה. פעם, פתחתי ספר שלו, ובהתחלה צחקתי כשראיתי שהוא סימן קטע וכתב בשוליים: "להרהר על זה". אז קראתי את הקטע ונוכחתי לדעת שטעיתי. הקטע הזה היה בהחלט ראוי לכך שיהרהרו בו שוב ושוב!
באופן דומה כשהייתי שומע מוזיקה קלסית בצבא, בחבר'ה היו באים אלי ואומרים לי: "אני לא אוהב קונצרטים". הייתי עונה להם:
א) אז אל תשמע, אם כן, חבל על זמנך.
ב) אני אוהב מוזיקה קלאסית כי אמא שלי ודודה שלי היו פסנתרניות, והתנו לי את הכיף לשמוע מה שאתה קורא "קונצרטים".
ג) גם אני למשל, לא נהנה מכל אופרה. רובם למעשה חוץ מהידועות ביותר, משעממות אותי ביותר. אופרה היא הצגת תיאטרון שבמקום שהדברים נאמרים, שרים אותם. ושרים אותם בשפה שהיא לרוב זרה לנו. כך, שמי שלא מכיר את העלילה מפסיד את העיקר, ויכול להנות רק אם הוא רגיש לשירה לירית.