Khalid Shaka
שלום לכולם
אני פלסטיני, אבי נולד ב-) Nablusשכם) ואמי בעזה. אולי אני סובייקטיבי, אבל הנה מהם לדעתי היסודות של שלום בר-קיימא, אנא שיתפו אותי במחשבותיכם.
הנושא הגדול ביותר שיש לנו כאן הוא הדת. אם אנחנו רוצים שלום, אנחנו צריכים לכרסם באחיזה המגוחכת שיש לדת על אנשים.
ישראלים רוצים ליצור מדינה דתית המופעלת על ידי טראומה מסיבית וקולקטיבית. זה מובן מבחינות רבות, אך גם לא סביר באותה מידה.
הפלסטינים קוטבו לקיצוניות הפוכה על ידי פעולות ישראליות וכעת היא הושרשה לאחר שדורות גדלו בסביבה כל כך מורעלת.
אז עכשיו יש לנו שני צדדים מנוגדים לאותו מטבע פנאטי.
אני מאמין שהרעיון של פתרון של שתי מדינות מת, ואני מאמין שגם הרעיון ישראל כמדינה יהודית בלעדית מתה. הקצנה דתית הפכה את שני הפתרונות לבלתי אפשריים.
פלסטינים לא חיים בדמוקרטיה, דמוקרטיה משגשגת במדינות משגשגות, דורות שהפלסטינים לא ראו שום דבר הדומה לזה. אני לא חושב שזה הגיוני להאשים את הפלסטינים בכך שהם מייצרים מנהיגים רעילים, זה בדרך כלל ההכי רעיל שעולה לשלטון בנסיבות כל כך קשות. תחשבו על מה שקורה בבתי כלא: הגרועים ביותר הם אלה ששולטים.
לעומת זאת, לישראלים יש דמוקרטיה, וישראלים מתונים צריכים לנסות לכוון את מדינתם לכיוון חילוני יותר ולהיפטר מהטראומה הנאצית של סבותיהם.
אני לא מכיר ולו פלסטיני אחד שיתנגד לחיים עם ישראלים בחברה שוויונית. עם זאת, חברה שוויונית לכולם אינה עולה בקנה אחד עם הציונות. רק ציונים שמודעים לעצמם יכולים לפתור את זה.
לפלסטינים ולישראלים יש יותר מן המשותף מאשר מהסכסוך.
אני מקווה שלא פגעתי באף אחד.
Yossi Patt
חאליד, מבריק! כיהודי וכאזרח ישראלי חילוני, אני מסכים לכמעט כל מה שכתבת.
הנושא הגדול ביותר הוא אכן הדת. לא הדת עצמה (אני מאמין שהנביאים שכתבו אותה רצו רק את טובת העם) אלא את פרשנותה על ידי החסידים הקנאים ביותר שלה. לדוגמה, במקור, הג'יהאד היה רעיון נהדר ויפה. פירוש הדבר: המאבק הרוחני בינך לבין עצמך נגד החטא. אך הקנאים נתנו לו את המשמעות של: מאבק או מלחמה נגד אויבי האסלאם. באשר לדת היהודית, אני אוהב את הרעיון של העם הנבחר, אם הכוונה היא שהיהודים שקיבלו את התורה, נצטוו לקיים את מצוותיה ולהוות אור לגויים. אבל אני דוחה בשאת נפש את הפרשנות של יהודים מסוימים, לפיה היהודים הם במידה מסוימת אלה שמועדפים על-ידי אלוהים. חוץ מזה ושוב אני יהודי חילוני, נראה לי מאוד נאיבי להאמין שכל היהודים ורק הם צאצאים ישירים של יעקב. אבל, לטענתי, עצם האמונה של היהודים להשתייך לעם גדול אפשרה להם להשיג דברים גדולים.
אני לא מגדיר את עצמי לא כציוני, ימני ולא שמאלני או פציפיסט. אין לי שום דבר נגד ציונים, דתיים, שמאלנים או אנשי ימין, אבל אני פשוט לא רוצה להיות העבד של קטגוריה כלשהי: להרגיש חובה לומר משהו, רק בגלל שחבר בקטגוריה זו צריך לומר את זה. אני מעדיף להקשיב לכולם ואז לקבל או לדחות את רעיונותיהם.
- אני מברך על הרעיון של הרצל, מייסד הציונות, לפיו השאלה היהודית יכולה להיפתר על ידי מדינה משלהם.
- אבל אני רוצה שלכל עם ישראל יהיו זכויות שוות לחלוטין. אני לא מפחד מהעובדה שיהיו מיליוני פלסטינים ישראלים. אני אומר: "אז מה?" ברחבי העולם, כמה מדינות רב לאומיות אינן מצליחות, אך חלקן מצליחות כשהן מתמודדות עם אתגר זה (אינדונזיה, הודו). אני לא קונה את הסיסמה שמושמעת על ידי מנהיגים ישראלים רבים: "מדינה דמוקרטית ויהודית": או שמדינה היא "לעם היהודי בלבד" או שהיא דמוקרטית.
- הישראלים שרוצים ליצור מדינה דתית הם מיעוט.
אני חושב שלפני שפוליטיקאים עושים שלום, העמים צריכים לעשות שלום. זו הסיבה שאני לא תומך בשום מפלגה במיוחד ולעולם לא משתתף בהפגנות. כרגע אני עושה את מה שאני יכול לעשות למען השלום. להשתתף בקבוצות כמו זו. החלטתי גם בגיל 65 להתחיל ללמוד ערבית. אני מתחיל מאפס.
הצעתי לך את החברות שלי בפייסבוק, ואשמח מאוד אם תקבל אותה.