שמתי לב לדברים הבאים:
- כשאנו משוכנעים (בטעות לדעתי) שאנו שונים מהותית מהאחרים, אנו מנסים לחקות אותם כדי לזכות בחיבתם. בכך אנו הופכים את עצמנו למגוחכים. אנשים צוחקים עלינו. אנחנו לא מבינים ואנחנו מסיקים (שוב בטעות) שאנחנו בהחלט לא כמו כולם ואנחנו מחליטים לשתוק אחת ולתמיד (מה שמסווג אותנו סופית כביישנים), ולקחת את ההחלטה ה"טובה" לחקות אותם טוב יותר בפעם הבאה, מה שגורם לנו לבצע טעויות חדשות. זה מעגל קסמים.
- מצד שני, לפעמים אנחנו עד כדי כך מיואשים שאנחנו מעזים להתוודות על משהו בפני אחרים, כשהפעם אנו בטוחים שהאחרים יצחקו עלינו. ואז לתדהמתנו, הפעם אנו זוכים לאהדתם.
לסיכום: כשאתה ביישן, ואתה מנסה לרצות אחרים, הם לא אוהבים אותך. ואילו בפעמים הבודדות מאוד שבהן אתה מציג את עצמך כפי שאתה, הם מרוצים.
זה נראה לך פרדוקסלי? אתה תגיד לי, שאתה לא מבין שום דבר מזה? ובכן בכלל לא, זה פשוט מאד! כשאתה מנסה לחקות את האחרים, אתה מועד לכישלון. ואתה מועד להצלחה כשאתה מעז להיות עצמך (תוך כדי כך שאתה נשאר קשוב לאחרים ולרגישות שלהם). זה נכון גם לדברים קטנים וגם לגדולים. והפעם זה מעגל סגולה. בכל פעם שאתה עושה את זה, החברה מתגמלת אותך בתגובה שלה, אתה צובר ביטחון עצמי, מה שמדרבן אותנו לחזור על החוויה.