תגובה לאדם ביישן שאמר שהוא נידון לבדידות

פוסט של משתמש בקבוצת פייסבוק המוקדשת לביישנות וביטחון עצמי


באשר לי, עכשיו סגרתי את נשמתי.

אני כבר לא מספר לאף אחד מה אני מאמין, מה אני חושב ומה אני אוהב.

בידיעה שנגזרה עלי בדידות איומה, אני מסתכל על הדברים, מבלי להביע את דעתי.

מה חשובות לי הדעות, המריבות, ההנאות, האמונות?

לא יכול לחלוק שום דבר עם אף אחד, אני לא מתעניין בכלום.

המחשבה שלי, בלתי נראית, נותרה בלתי נחקרה. יש לי משפטים בנאליים לענות על שאלות יומיומיות, וחיוך שאומר "כן", כשאני אפילו לא רוצה לטרוח לדבר.


יוסי פת

בהתחלה, ידידי, חשבתי שאתה צוחק, או שאתה מגזים, רק כדי לכתוב ספרות. אבל קראתי שוב את הודעתך מספר פעמים, וכעת אני מאמין שהיית כנה ושהתכוונת כל מילה שכתבת. אתה חי משהו איום ונורא, ולכן טרחתי לענות לך בפירוט.

עברתי את מה שאתה עובר והיו לי אותן מחשבות כמו שלך. יצאתי מזה ואני מקווה שגם אתה תצא מזה. אתה תראה: אתה תצחק בקול כשתקרא שוב את הודעתך בעתיד, שאני מקווה שלא יהיה רחוק.

אני מאמין שאם "סגרת את נשמתך" כמו שאתה אומר, זה בעקבות התגובה השלילית של הסובבים אותך, כאשר עדיין האמנת בערכים שלך.


אני רוצה להגיד לך את זה:


- אתה בן אדם בפני עצמו, עם כל הזכויות הכרוכות בכך: הזכות לדבר, לצחוק, לבכות, להביע את דעותיך, להיות צודק לפעמים, ולפעמים לטעות. ובעיקר הזכות שיכבדו אותו.

- אולי עשית טעויות בגישתך לזולת, אבל זה לא דן אותך לבדידות, וגם לא לחובה לחיות חיי צמח.

- כנראה נתקלת באנשים טיפשים, מרושעים ולא מבינים. אל תדאג ! רוב הסיכויים שלעולם לא תראו אותם שוב!

- אפילו ברגעי הבדידות הגרועים ביותר שלך, אתה פוגש אנשים שמאוד מעריכים אותך. תקשיב להם!

אני לא מכיר את הסיפור שלך. אבל אם אתה רוצה, אתה יכול לכתוב לי במסנג'ר ואני אענה לך.

בהצלחה !


פוסטים אחרונים

הצג הכול

שלחו לי בווטסאפ טקסט שהצחיק אותי מאד. העברתי אותו חזרה לחברים שלי. גם הם אהבו את זה. אחרי זה, שלחתי לאחד החברים האלה תגובה רצינית על מה שמשתמע מהטקסט. להלן הטקסט המצחיק שקיבלתי ולאחריו תגובתי הרצינית.

שאלה של משתמשת בקבוצת פייסבוק, המוקדשת לביישנות וביטחון עצמי, ותשובתי לשאלה זו. אלי לי ערב טוב, האם אי פעם הטלת ספק בעצמך באשר להשכלה הכללית שלך והרמה האינטלקטואלית שלך מול אנשים אחרים סביבך? אחרי עבר

האם ניתן להיות בעל בטחון עצמי בלי להיות שחצן? אני חייב המון תודה למחנכיי, קודם כל להוריי, אחריהם למוריי, ובעצם לחברה כולה. יחד עם זאת, אני מוכרח להגיד שהם גם אמרו לי לא מעט שטויות בנושאים כמו צניעות ו