במה זה מתבטא שיש לי שתי ידיים שמאליות?
אני כמובן לא זריז בידיים, לא מסוגל לתקן דברים במו ידיי, לא הצלחתי ללמוד לבשל. בגלל שתי הידיים השמאליות שלי, אני גם לא מסוגל לנקות את הבית. אפילו בחנות בגדים, אני מבולבל לחלוטין כשעלי לדפדף במדפים כדי למצוא בגד, ואני עושה את זה גרוע מאד! אולי ירשתי קצת מאבי את הנטייה הזאת לזלזל בכל מה שנקרא עבודה ידנית, שהיא כביכול פחות "מכובדת" מעבודה אינטלקטואלית. אבל אי-אפשר בלי מינימום של עבודה ידנית: להתלבש, להתרחץ, לאכול. אני כמובן עושה את זה. אבל לובש את החולצה הראשונה שאני מוציא מהמדף, מזלזל בהופעה שלי, ואוכל כמו חזיר.
פתרונות
ובכן, בימים האחרונים, מצאתי סוף סוף התחלה של פתרון לזה. קודם כל, ניתוח הבעיה: כמו למשל מה שכתבתי על היותי תימהוני ולא חברותי בפוסטים הבאים: "אני ומקומי בעולם" ו"מה גרם לי להתנהג מוזר בחברה?", הרי שקבלת גזר דין סופי שכזה, כמו "להיות בעל שתי ידיים שמאליו" - גרם לי להחמיר את הבעיה. אני כיום דוגל בתיאוריה לפיה אדם לא צריך לבכות על היותו גרוע מאחרים בתחום מסוים; הוא צריך להשוות את עצמו לעצמו. כלומר לחתור להיות היום יותר מאתמול, ומחר יותר טוב מהיום. למשל, בנושא שלנו: "יש לי שתי ידיים שמאליות", אני הכרחתי את עצמי לחשוב תמיד על מה שאני עושה במקום לתת למוח שלי "לצוף" (להיות חולמני, אם אתם מעדיפים. זה לא היה קל בשבילי, לשבור הרגל של עשרות שנים. אבל אם אני רוצה משהו בעיקשות, אז זה קשה בהתחלה עד שזה הופך להרגל בסוף. (בקשר לכוח רצון ועיקשות, אתם יכולים את מה שכתבתי בפוסט: "איך הפסקתי לעשן?")
שנית, הבנתי שהביטוי: "בעל שתי ידיים שמאליות" אינו מדויק. יש לי שתי ידיים כמו לרובנו יש. הבעיה היא שכשאני "עובד" עם שתי הידיים שלי, אני לא מפעיל אותן נכון, כי אני חושב על משהו אחר. הפתרון אפוא צריך להיות "להעביר את "מרכז הכובד" של הריכוז מהמוח לידיים (או לרגליים). זה נשמע מובן מאליו לאלה שלא סובלים מהבעיה הזאת, אבל ניסיתי וזה עובד ומחולל פלאים: למשל, אני כבר לא מפיל את התרופות על הרצפה כשאני מוציא אותם מהקופסה.